בלוגהה

מקלדתי מתה, ולכן אני גם לא מעדכנת הרבה. (הפוסט הקודם נכתב בכלל ללא מקלדת- ע"י העתקת אותיות בלבד) שבוע שעבר אני גם עידכנתי באמצע שיעור ביולוגיה רק שאז הפוסט נמחק לי פעמיים... ארררגגג

מחלקה ראשונה לקיבנימט- הרקע

לפני 4-5 שנים לערך, כשגההתכם הייתה בסביבות גיל בת מצווה או אולי קצת לפני, היא החליטה לה יום באיזה יום חופש אחד שמחר היא אמה ואחיותיה יוצאות לטיול בקניון עזריאלי.

מחר הגיע לו וגהה ואחיותיה התכוננו ליציאה, רק שאותו היום היה חורפי וסוער.

מזג האוויר לא הרתיע את גהה (שמדברת על עצמה יותר מדי בגוף שלישי) ואפילו מראות האנטנות המתעקמות ואפילו נופלות לתוך גגות האנשים לא הפחידו אותה.

אחרי נסיעה קצרה באוטובוס גהה ומשפחתה הגיעו ליעד המיוחל, כמעט.

אחרי הירידה בתחנה גהה ומשפחתה חשו משב רוח חזק ביותר, אחיותיה של גהה שיותר קטות וקלות ממנה אחזו חיש מהר באמם, גהה הגיבורה הלכה בראש.

הרוח הייתה בכיוון הנגדי, והיא הייתה חזקה כ"כ שבקושי אפשר היה לזוז.

פתאום, ללא כל אזהרה, הרוח שינתה כיוון, ככה שגהה פתאום מרגישה משהו שדוחף אותה ללכת קדימה וסוחף אותה מרגליה.

הדבר הבא שאני זוכרת הייתה צרחה רמה שבקעה מפי בגובה של כמה ס"מ מעל  פני המדרכה, והבטחה שאני לעולם לא יעזוב עמוד מזדמן שמצאתי.

מחלקה ראשונה לקיבינימט- מכה בשנית

אתמול, כשגההתכם הייתה בת 16.4 לערך, היה לה וים חופש בגלל כל זיבולי השכל בבני עקיבא,

חג'י שחשה ברע בכמה ימים לפני שגם הם היו חופשיים (וויפי) החליטה שצריך לצאת לאנשהו.

חשבנו ותכננו והחלטנו לצאת לעזריאלי ביחד עם מנגה, שמשרתת בקרייה- שתי מטר משם.

הגענו לשם בערב, ראינו את "הנוסע" (אחלה סרט, מומלץ ביותר), חג'י קנתה ברד בבורגר- ראנץ', והגיעה הזמן לחזור הביתה.

יצאנו החוצה על אף הגשם ברוח העזה והכפור, לבשנו מעילנו (לחג'י יש מעיל מגניייב! והיא בכלל לא נראית כמו הגרוק), פתחנו מטריותינו, והלכנו לכיוון התחנות שלנו.

התחנה שלי נמצאת לפני התחנה של חג'י ומנגה, עצרתי בתחנה שלי ומנגה אמרה: "למה את עוצרת כאן? רק ** עוצר פה".

את החלק השני של המשפט לא שמעתי אז המשכתי ללכת איתם לתחנה שלהם,תוך כדי שאני לופתת את מנגה ומיללת משהו בסגנון: "לאאא אל תעזבי אותי!! אני יעוף לקיבינימט ואני אמוות!!"

ואני המשכתי לילל את זה תוך כדי הסתתרות מאחורי מנגה, וקיללתי אותם למה הם לא אמרו לי שזה שהתחנה שלי הייתה עוד קודם, מנגה אמרה שהיא אמרה לי על זה קודם, חג'י צחקה עלי, המשכתי לקלל אותם, והמשכתי להתבכיין שאם אני אצטרך לחזור לבד לתחנה שלי אני אעוף לקיבינימט....

ואז הגיע האוטובוס שלהם... ואז כבר הייתי חייבת לחזור לבד.

למזלי לא עפתי, עובדה שאני כותבת את הפוסט הזה (לא נראה לי שהיו מרשים לי להוית על המחשב בקיבינימט).