בלוגהה

היה לי חלום מוזר ביותר, והפעם אני באשכרה זוכרת את רובו, יאי..

ובכן הנה הוא לפניכם.

אזהרה: חלומותי בכלל הם תמוהים ומוזרים, והחלום הזה אינו יוצא מן הכלל, נא לא לקחת ללב אנד סטאף.

הציטוטים לא מדוייקים כי אממ אני לא זוכרת אותם במדויק..

מקום: האולם ספורט של בצפר.

זמן: לא ברור כ"כ, אבל כנראה איזו מסיבה או מאורע מיוחד.

משתתפים מרכזיים: חג'י, קרפלך, חברשלה, ואני.

משתתפים משניים: תפוזינה וחינה שנדמה לי שהיו ברקע אבל תכלס לא דיברו או עשו דברים, ועוד איש זר מהקהל.

ברקע: מלא אנשים לא מוכרים, קונפטי וסרטים התעופפו להם והרבה רעש או מוזיקה חזקה.

המשתתפים ישבו להם בצד הצפון מזרחי של אולם הספורט במעגל על הכסאות הלבנים האלה שתמיד הבצפר מוציא מהמחסן בטקסים וכדומה.

עלילה: המשתתפים יושבים במעגל ומשוחחים בווליום מוגבה בגלל המוזיקה/הרעש.

פתאום איכשהו התגלה שחברשלקרפלך מסומם/ על משהו שגרם לא להיות חייכן מהרגיל וג'אמפי, והוא קם וקיפצץ לו בצורה מוזרה, כנראה רקד לצלילי המוזיקה.

קרפלך יושבת לידו סמוקה עם חיוך מוזר.

אני:~קמה מכסאי, עומד לייד קרפלך וצועקת עליה~  "זה דבר אחד שאת מסוממת, את לפחות עושה את זה בשקט, אבל למה הבאת גם לו? עכשיו הוא הורס לנו"

קרפלך: ~מרכינה ראש ועדיין קצת סמוקה עם חיוך מוזר שנראה קצת חולה עם טיפה משהו לבן ונוזלי על השפתיים שמזכיר לי קצת לבן אבל יותר הגיוני שזה איכשהו קצף~

היה לה שיער ארוך אסוף בקוקו גבוה, כמו שהיה לה לפני שהיא הסתפרה ועשתה "פתיחת תלתלים" או וואטאבר.

~אני ועוד מישהו זר מקהל האנשים ונראה לי שגם חג'י,  תופסים אותו ומוציאים אותו החוצה מהאולם תוך האבקות וצרחות שלו שגורמות גם לו להיות אדום, ונעלנו מאחורינו את הדלת~ 

במשך כל החלום שלי היו לו מכנסיים ארוכים וקפוצ'ון אדום שכזה, אבל רק כשהוצאנו אותו הוא חבש כובע מצחייה שכזה, היו לו משקפיים אחרות, פתאום השיער שלו היה ארוך ואסוף בקוקו, ולבש חולצה קצרה ושחורה ומכנסיים עד הברכיים שכזה- משובצות, ובכלליות נראה מבוגר יותר.

כולם ממשיכים לדבר והכל.

אני לוקחת גיטרה אחת מתוך 3 גיטרות חשמליות לבנות/אוף ווייט שהיו בצד (כנראה היו שם כל הזמן וסתם לא שמנו לב) ששייכות לחג'י, ומנסה לנגן עליה ואחרי מספר שניות של נגינה עם מפרט שהתפורר לי ביד, והזכיר לי קצת מקופלת, נזכרתי שדווקא רציתי לנגן בגיטרה אחרת (נו סה"כ כולן דומות...).

קצת לפני שקמתי לקחת את הגיטרה האחרת, חברשלקרפלך איכשהו פרץ את הדלת בבעיטה או משהו (הדלת נפתחה ברעש)

הוא רץ חזרה אל האולם שהיה עכשיו הרבה פחות עמוס באנשים כשלחייו אדומות לגמרי, והבעתו אמרה שהוא ספק בוכה, ספק כועס וכל זה עורבב בשאריות של החיוך המוזר שהיה לו קודם. כשהוא רץ כמה טיפות נשרו ממנו, ספק זיעה ספק דמעות.

הוא רץ לכיוונינו ולכיוון הגיטרות שהיו על הרצפה כשני מטר מאיתנו והתחיל לקפוץ עליהן תוך כדי מלמול וצעקת דברים לסירוגין.

קמתי מכסאי, וצעקתי לכיוונו "מה אתה עושה?!" ורציתי שהוא יפסיק.

אני לא זוכרת מה קרה אח"כ אבל הוא כבר לא היה שם יותר, ואני לקחתי את הגיטרה שרציתי קודם לנגן בה- בס חשמלית אוף ווייט שכזו שהצווארשלה היה קצר מדי ואיכשהו הוא יכל גם להתארך.

בקטע זה השעון המעורר העיר אותי.