רציתי לצאת איתך לאיזו בירה קונבנציונלית, באמת, זה פשוט שהלימודים מלחיצים אותי ואני מרגישה שעלי לנצל את הזמן אך ורק לשם כך, למרות זאת נורא החמיא לי שהתעקשת "אפילו לעשרים דקות".
ידעתי שתבוא אחרי ההופעה, קניתי תה במיוחד, אני שמחה שאתה מהאנשים שכן אוהבים קינמון.
לא התכוונתי לסנן אותך כשהתקשרת, פספסתי את הצלצול בתום לב.
הובכתי בתחילה כשהצעת לנסוע אלי למרות שכבר היית כמעט בחדרה, כשראיתי שאתה ממש רוצה ומנסה לשכנע אותי זה נגע ללבי.
אמרת "מצדי תבואי בפיג'מה". מימשתי, הרגשתי מספיק בנוח וכבר ראינו זה את זו בפחות בד.
דיברנו על המון דברים, גם מצחיקים וגם כאלו שנכרו מעומק הלב. סיפרתי לך על דברים שהפריעו לי בקשר שלנו בעבר, על חלקם כבר שמעת.
לא הפתיע אותי שלקחת את הביקורת בקלילות, אני מכירה אותך ויודעת שאתה לא דרמה קווין, הפתעת אותי לטובה בכך שסיפרת לי על הצעדים שנקטת כדי לתקן את הדברים שכן ידעת עליהם, חלקם לא ממש נעימים.
הרגשתי כמה רצית לנשק אותי, גם אני רציתי, מגנט של ממש שעבר בין שני גוים כמהים, אך אם יש משהו שהחינוך הדתי שקיבלתי הטמיע בי זה סבלנות ואיפוק.
רציתי שתדע שכשליטפת והחזרת למקומה את קצוות השיער שהשתחררה לי מעל לאוזן הרגשתי צמרמורת נעימה שמעולם לא הרגשתי כמותה ממגע פשוט שכזה.
כשהשעה התאחרה וחשתי שהגיע הזמן לעלות הביתה הגשם התגבר כמו סצנה קיטשית בסרט בנות זול. גם האמירה שלך "הלוואי והגשם הזה לא יפסיק לעולם" הייתה כזו אך מתוקה להפליא בכל זאת.
רציתי שתדע שעבורי אלו היו רגעים קסומים. אני יודעת שנשיקה הייתה הופכת אולי את הרגע הזה למושלם ממש, יש לי נטיה לפספס את הרגעים הללו עם נשיקות אך אני מתנחמת ביודעי שיכול להיות לנו אפילו טוב יותר בעתיד.
באיזו פנטזיה פרועה בראשי התחשק לי שבאותו רגע תפסיק להיות מקסים וממושמע לי כל כך בעניין ה"תן לי את הזמן שלי" ופשוט תדרוש את מה שמגיע לך. היית מקבל הרבה מזה ובזרם גועש.
רציתי שתדע שהמתח הזה הוא משהו שאני נהנית-סובלת ממנו, אך בקצב הזה הסכר יפרוץ בקרוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: