בלוגהה

אתמול עזרתי לפיץ בעבודה. 
הוא ישב על המחשב, ואני הקראתי לו תוצאות מספריות של הבדיקה שהרצנו על המכונה.
"533" אמרתי בקול רם, מנסה להתגבר על רעשן של ענקיות המתכת שסביבנו. הוא הסתכל עלי במבט מוזר.
"533" הקראתי שוב. "למה אתה מסתכל עלי ככה?"
הוא הניד ראשו לשלילה בחיוך ואני המשכתי להקריא את שאר התוצאות.
כשסיימתי התיישבתי על ידו ושאלתי ושאלתי שוב לפשר העניין.
"זה שום דבר, פשוט הדרך שבה ביטאת את המספרים"
"נו, מה עם זה?"
הוא חזר וביטא את המספרים כפי שעשיתי אני קודם לכן כ- Five terty tree.
"כן נו, ככה אני מבטאת את זה"
"אהה.. חשבתי שאת סתם צוחקת עלינו".


עוד סימן שאני נמצאת כאן הרבה זמן. שימוש בביטויים וסלנג מקומי זה קל, אבל להתחיל לקבל מבטא זה כבר סיפור אחר.