בלוגהה

נגמר.

הרפתקאה נהדרת של שלוש שנים מסתיימת כעת.

אני כותבת את שורות אלה מתוך מטוס קטנטן שבעוד דקות אחדות יקחני הרחק מכאן.

מוקדם יותר פיץ ואני בכינו בדירה, התחבקנו, התחברנו ונסינו לשאוב עוד רגע אחרון. 

בשדה לא יכולתי לעצור את הדמעות אז בעיקר הנהנתי לדבריו שלו, שבמפתיע נאמרו ללא דמעות אך בעיניים מאדימות ובורקות.

הוא הודה לי על שלוש שנים, אמר ששמח מאוד שהגעתי ושהוא אוהב אותי ואז נעמד וחיכה לי עד שהתור לקח אותי מעבר לפינה. 

כשהבטתי אחורה,  כבר ראיתי אותו מנגב דמעה קטנה.

זה לא הסוף בינינו, ככה הוחלט ובעתיד עוד ארחיב, אבל זה בהחלט סופו של פרק יפה בחיי ובזוגיותנו.

שלום לך (ואולי רק לבינתיים ) ארץ השיכורים, היית טובה מאוד אלי.

נתת לי כל מה שהייתי צריכה ואפילו יותר. 

אתגעגע.