בלוגהה

זאת קטנה מדי, ובזאת יש קירות נפוחים מרטיבות.

אתר בנייה מול החלון או תמ"א אצל השכנים "אבל זה במהלך שעות היום, אני עובדת 8-17 ולא שומעת כלום... אה, את עושה לילות? אז אולי זה באמת לא מתאים".

אחת עם עובש מגעיל באמבטיה ובשניה מעשנים בדירה. 

וזאת ש- " המחיר שפורסם תקף עד סוף החוזה בנובמבר, אח"כ השכ"ד עולה בעוד 200 ש"ח".

החורבה על השדרה עם ערבות של עשרות אלפי שקלים ואלה שבעלי הבית דורשים פקדון של אלפי שקלים במזומן.

ובזו לשותפה יפריע אם אדליק אש בשבת. לא, היא לא שומרת שבת אבל יש לה עניין רק עם אש ככה שגם בישול זה מחוץ לתחום.

ויש גם את אלה שבהן השותפים היוצאים נואשים עד כדי כך שהם משקרים לי בפנים וחושבים שאני מטומטמת. לא, החדר לא שקט, אני שומעת הכל מלמטה והדירה לא במצב טוב, אז אל תבזבזי לי את הזמן כי איבדתי אותך הרבה לפני תנאי הכניסה המופרך של ארון, ספה ישנה ושולחן בני עשר שנים שאת מנסה לחייב אותי לקנות ממך.

או תיווך.

ובאלה שכן מעניינות, אני רושמת את שמי ומספר הטלפון לדף מתחת לעוד עשרים שמות של מעוניינים. 

או לשותף לא מתאים שאני כל שבוע בארבעה ימי חופש כי ודאי אשרוץ על היום בדירה וזה ייקר את חשבון החשמל. יש גם ארבעה ימים בהם אני לא בבית מ6-22 ולא צורכת חשמל בכלל, את זה הקמצן לא לקח בחשבון. 

אני מפעילה לחץ עדין ומבהירה שאני מעוניינת ושישלחו לי חוזה ובתמורה מקבלת "סורי אבל זה כבר לא רלוונטי חחח" או "את מאוד נחמדה ושמחנו להכיר אבל אנחנו סוגרות עם מישהי אחרת".

או תיווך.

לפעמים זה נופל בשלבים הרבה יותר מוקדמים. כמו למשל, כאשר אני יוצרת קשר עם שותפה נשארת וזו מבהירה לי שהן מחפשות שותף כי שלוש שותפות זה יותר מדי.

ואלה שיכולות להראות את הדירה רק בימים ושעות בהן אני לא יכולה להגיע. 

יש גם את אלה שלא מגיבים להודעות שלי אף פעם, או שאומרים שיעדכנו אם יש שינוי וזה אף פעם לא קורה.

או תיווך.

הדירות לבד הן בעיקר כוכים קטנים בעלי חלל אחד חסר צורה כשהתשלום נעשה במזומן מרוב אי חוקיות והעובדה שבטאבו הן ודאי רשומות כמחסן. 

או שהן פרדוקסליות מאחר והן מתפרסמות כ"דירה לזוג או יחיד שאוהב להתפנק" אבל הגודל לעתים קרובות צפוף לזוג והמחיר גדול על רוב היחידים שאני מכירה.  או כמו שמישהי כבר אמרה לי בעבר "מה זה 'יחיד שאוהב להתפנק'? בעל הבית הוא זה שמתפנק על חשבוני".

או, ניחשתם נכון, תיווך.

אז הבסטי אומרת שלגור עם ההורים זה אחלה חסכון ואני אומרת לה שאני מנסה לקנות לעצמי קצת שקט נפשי. 

כי בינתיים אני בעיקר מסתגרת רוב הזמן בחדרי בו קליטת נוויי-פיי נוראית ואם אני רוצה לשבת בסלון או במרפסת עם הלפטופ אני צריכה להתמודד עם רעשי אתר הבנייה שמעבר לרחוב או כשאני מנסה לבקש מאמי שתכבה את הטלוויזיה שמפריעה לי כי היא בכל מקרה קוראת עיתון היא רק רוטנת לעצמה וממלמלת מילים כעוסות שהיא לא משתפת עמי. היא, כזכור, אדם חסר ללא הטלוויזיה הקדושה שלה.

ארץ השיכורים לגמרי קילקלה אותי בנוגע לשכירות. בתת מודע שהופך יותר ויותר מודע אני משווה כל אספקט בדירות שאני רואה למה שהיה לי. רמת התחזוקה, מספר השותפים, השקט וכו'. וכשמוסיפים למשוואה את העובדה ששכ"ד יהווה נתח נכבד של עשרות אחוזים מהמשכורת (בהשוואה לעובדה ששם לא שילמתי כלל), אני אומרת לעצמי שזו צריכה להיות דירה שממש מוצאת חן בעיני. ואת אלה כאמור, קשה מאוד למצוא או לתפוס לפני כולם.