קצת יותר מחודש מאז השיבה מהמזרח והדברים מבולבלים כתמיד.
סייקל מתערבב בימי חופש ואיכשהו תמיד מרגיש שימי החופש קצרים מימי העבודה ולפני שבוע גם סופסוף נפל לי האסימון למה - בימי עבודה אני ערה כ18 שעות, במהלכן אני בעיקר מרוכזת במשימות שונות, נמצאת בהפסקות לא ארוכות או בנסיעות בהן יש לי פנאי לקרוא ולהאזין למוזיקה וישנה במעט הזמן שנותר.
בימי החופש שלי אני משלימה שינה ארוכה לפחות לילה אחד ושמונה-תשע שעות בשאר הימים, ובנוסף, שורפת לפחות עוד חלק נכבד מיומי על שיטוט חסר תכלית באינטרנט. כלומר - היום מלכתחילה קצר יותר ומתוכו במשך שעות ארוכות המח שלי רדום ואפאתי לימים שחולפים להם ללא שוב. זה מגיע למצבים אבסורדיים בהם אני אמורה לעשות משהו, במקום זה מתבזבזת לחלוטין ואז, כשחברות שלא ראיתי הרבה זמן מציעות שנפגש ישנה מן תחושה שחבל על הזמן הזה בו יכולתי לעשות את הדברים שמלכתחילה הייתי אני צריכה. כאילו המפגש עם החברים הוא מה שמבזבז לי את היום ולא הפייסבוק או היוטיוב.
יש בי רצון לנתק את הפלאפון מהאינטרנט למשך אוף שיפט שלם ופשוט לעשות עם עצמי דברים מועילים במקום להרקב מול מסך.
ובכל פגשתי את אותן החברות -
קבעתי עם מנגה בעזריאלי, רכשנו מתנות חמודות ותפסנו יחד אוטובוס לכיוון דירתה של הבסטי מהבר שהפכה לראשונה לאם לפני כשלושה חודשים. הבסטי התלהבה מבובת הפינגווין והטי שירט החמודה שרכשנו לבתה וישבנו כולנו בצוותא להשלים פערים.
היה מקסים לראות אותה מתפקדת כאם בטבעיות, מאכילה, מרגיעה ולגמרי קורנת מאושר.
ממנגה היה מעניין לשמוע על הכנס בו היא אמורה להרצות באנגליה בקיץ ולהתרגש יחד איתה לקראת האולם הראשון שארוסה והיא מתכוונים לבדוק מאוחר יותר באותו היום.
היה נחמד מאוד ואני ממש שמחה עבור כל הדברים הטובים שהעתיד הקרוב מזמן להן.
ולנושא עליז עוד יותר:
רכשתי לי כרטיסים לאירוויזיון, התארגנתי על כניסה לכל המסיבות הנלוות ואני ממש נרגשת לקראת בואו של השבוע הכיפי ביותר בשנה- והפעם מטר מהבית.
החסרון המבאס היחיד הוא שהחבר'ה האירופאים שלי - שני האירים לא יגיעו, אבל את זה ידעתי מזמן. החבר הנוסף, הגרמני הודיע לי אתמול שלמרות שהתארגן על מלון, כרטיסים וכו' הוא נאלץ לבטל הכל בעקבות מצב רפואי קשה של אימו.
לפחות יהיו המון פרצופים ישראלים מוכרים.
אחרי תקופת האירוויזיון אני לגמרי חוזרת לדיאטת הפייסבוק שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: