בלוגהה

קישוא התהלכה בחדר המגורים, ושאלה ביבשושיות את אמא איך מגיעים לחור הנידח, ליומולדת של חברה שלה.

קישוא, שלא מתורגלת בהגעה לשם, הזכירה לי אותי כשרק הכרתי את שלל חברותי שגרות שם, כשהתבאסה מכך שאמא אמרה שצריך לקחת שני קווי אוטובוס, או קו אחד שידוע שהוא קו מאוד טיפשי.

"אני אקח אותה לשם" אמרתי, תוך כדי שהתחלתי לחשוב על מה בדיוק אני עומדת לעשות שם.

אחותי הסבירה לי שהיומולדת בשעה 19, אבל יכול להיות שהיא תצטרך להגיע באיחור כי היא נפגשת לפני זה עם חברות שלה בשביל לחפש קרשים.

במקום להגיע בסביבות 18, ככה שיהיה מספיק זמן להתארגן ולצאת, היא באה מתישהו בסביבות 20:30.

ליומולדת המטומטמת שלה אני כבר לא אקח אותה, וחשבתי שגם ככה אין זמן ושאין מה לעשות כבר, אז ארגנתי לי אמבטיית קצף עם מים רותחים.

זה היה נחמד.. עד שהתחיל לכאוב לי הראש, ויכולתי להשבע שחוויתי על בשרי דנטורציה.

חג'י ומנגה התקשרו אלי בהפרש של כמה דקות בין אחת לשניה ואמרו לבוא כבר. אוקי.

אחרי שעה כבר הייתי אצל חינה, ושתינו המשכנו ממנה לכיוון מקום מגוריהן של חג'י ומנגה.

כשהגענו החלטנו שקודם נסתובב עם חג'י בזמן שהיא מוציאה את הכלב החמוווד והמגניב שלה.

בלבלנו בשכל.. עד שפתאום חג'י נזכרה שהיום יש את האירוויזיון וחייבים לראות אותו! אני כמובן השתתפתי בצערה על כך שכבר הפסדנו את כל החלק הראשון, ואחרי שהמון זמן ניסינו לשכנע את חינה שלא תלך, ואת מנגה שלא תבאס ושכן תראה איתנו, פנינו לכיוון ביתה של מנגה.

עד כמה שהן התלוננו בהתחלה, נראה לי שהן די נהנו (חוץ מהקטע של פולין, שתמיד נחמד לרדת על זה שהם תמיד שולחים אמנים נורא דפוקים, והשנה בהחלט הצדיקו את ההעלבות. מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?!).

כשהזוועה נגמרה ושמחנו קצת שעלינו לגמר, סתם מנגה הראתה לי משהו על המחשב שלה.

בדרכנו הביתה עברנו אני וחינה ליד מאפיה, ואחרי הרבה בלבולי שכל היא לא רנתה כלום, ואני קניתי לי לחמניה שרופה יאמי.

בהמשך הדרך מצאנו גם מכונת שוקואים, וקניתי לי שוקו שוויצרי, והיא קנתה מוקצ'ינו.

כשהגענו לבניין של חינה, ישבנו קצת למטה ודיברנו, עד שאיזו שכנה השתיקתנו.

ואז המשכנו לדבר אבל יותר בשקט.. חה.

דיברנו המון זמן.. נראה לי יותר מחצי שעה, עד שאמשלה התקשרה לשאול איפה היא, ואז היא עלתה.

הדעתי הביתה בסביבות 4..

היה כיף!!!

אוי אממ הרגע נזכרתי ששכחתי חצי מהלחמניה בתיק!

אני אלך לאכול אותה עכשיו...

יאמי.