זו בדיוק הבעיה עם לא לכתוב הרבה זמן, פתאום יש לי הרבה מה לספר, אז הבה נתאר את האירועים החשובים בכמה מילים.
- ערב יום העצמאות היה מסריח, רבתי עם אמא שלי באותו הבוקר והעצבים והבאסה פשוט לא הרפו ממני, ביאסתי גם לכל שאר החברות את הגפילטע.
- את יום העצמאות חגגתי בעל האש עם המשפחה המצומצמת, הדודים והחבר הנפלא שלי שהפך את היום כולו למדהים. האוכל היה טעים- השיפודים שהכנתי היו דקורטיביים וטעימים, החזה עוף בצ'ילי נגמר בן רגע והטורטיות הפתיעו את כולם- ואני לא אומרת את זה רק כי אני הייתי אחראית בשר ונפנופים, כולם היו במצב רוח טוב ואני די בטוחה שהדודים שלי התאהבו בחבר שהפגין שפע סבלנות לדרדקים הקרציתיים ותפקד על תקן גן השעשועים שלהם. מזל שאת צרחות ודמעות הסיום של הריב עם אמא מיום האתמול הוצאנו לפני שהגיעו האורחים.
- בעבודה אני ממש מתחילה להתערות בחיים של העובדים והם הרבה יותר נחמדים מהאנשים בעבודה הקודמת. זאת שהכי התחברתי אליה היא בחורה מגניבה בת 28, אנחנו כל כך התחברנו עד שאנחנו מתאמות משמרות. אתמול באשכרה נשארתי איתה שעתיים אחרי העבודה סתם כדי לשבת ולדבר על שטויות, אני נהנתי מכל רגע. אבל איזה מבאס זה שהיא מתכננת לעזוב בסוף החודש.
בלי קשר לכל אלה, עכשיו אני צריכה לחזור וללמוד חומר משעמם בשביל להגדיל את הסיכויים שלי להפוך לעתודאית. אני מקווה שתהיה לי מספיק מוטיבציה ושבסופו של דבר אוכל גם להצליח. וויש מי לאק.