הם סופסוף העלו את התוצאות שלי לאינטרנט. השאלה היא רק אם יש לי כח לרדוף אחריהם ולהזיז את עצמי לשם כך. אולי איפשהו עמוק אני פוחדת שאתאמץ ואשתדל ואז אכשל, הרבה יותר קל לספר לעצמי שלא התקבלתי כי לא ניסיתי או ויתרתי, אלא שבמקרה הזה גם יותר קל להאשים את עצמי.
יום אחד שבו חשבתי שאין מוצא הספיק לי כדי לחשוב על הדברים ולראות גם את הנקודות החיוביות בדרך שבה לא רציתי לצעוד ועכשיו אני כבר לא יודעת מה עדיף. בדרך אחת אני רואה את הטווח הארוך, את הניסיון ואת היתרון שיכול להיות לי על כולם, בדרך השניה והקצרה יותר אני רואה בסוף אפשרות ללמוד מקצוע שאני מאוהבת בו עוד מהתיכון. הבעיה היא שכנראה אשאר מובטלת כל חיי. וואח, אין לי כח לעשות עכשיו החלטות שישפיעו לי על כל החיים.
ובלי קשר, "מופע האימים של רוקי" זה אחד הסרטים הכי מפגרים שראיתי, אולי בפעם הבאה (אם תהיה כזאת) אצליח להבין על מה כל המהומה.
מישהו מוכן לתרום לי קצת מוטיבציה כדי שאוכל להזיז לעצמי את החיים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: