לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוגהה


...Wiggle your toe


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: ... לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שלושים


יום הולדת. מקובל לחגוג את התאריך הפרטי הזה בלוויית משפחה וחברים טובים ולשמוח ששרדנו עוד שנה והגענו עד הלום. 
בשנים האחרונות אני נוטה לבחון את החגיגות הללו מנקודת מבט מעט שונה. 
האם יש לי סיבה לחגוג? האם אני מתקדמת לעבר מטרות שהצבתי לעצמי? האם בשנה הבאה ארגיש שיש לי סיבה לחגוג?
כמובן שמומלץ לבחון את המסלול לעתים קרובות יותר מאשר רק אחת לשנה אבל יום הולדת ההוא בהחלט נקודת ציון שמקובל לעצור בה ולחשוב מעט.
בגלל שאני נוטה לחשוב יותר מדי ולפעמים לאכול את עצמי אחר כך, אני צריכה להזכיר לעצמי ש:
  • החיים לפעמים מזמנים הפתעות, טובות ורעות. אי אפשר להיות מוכנים לכל תרחיש וצריך פשוט לדעת לזרום.
  • כשעושים החלטה צריך להיות שלמים איתה.  מחשבות בניחוח "מה היה קורה אילו" או "חבל שלא פעלתי אחרת" הן בזבוז של זמן ואנרגיה.
  • אי החלטה היא סוג של החלטה, לרוב מהסוג הלא מוצלח. 
  • אינטרנט וטלויזיה הן מלכודות. הפייסבוק הזכיר לי לאחרונה שעברו עשר שנים מאז נרשמתי לאתר, בחישוב גס מאוד, אני מאמינה ששנתיים-שלוש נמחקו לי מהחיים על שיטוט בלא כלום הזה. (ואמנם יצאו לי משם כמה דברים טובים אך הם טיפה בים).
  • חברים מאכזבים? נעלמים?כמעט מאלצים להוציא אנרגיה רבה בשביל לשמר איתם קשר מינימלי? אולי עדיף לחתוך או לתת להניח להם לשנות את דעתי.
  • לא לפחד. חיים רק פעם אחת. אני צריכה ללכת ולסגל לעצמי את כל התחביבים שתמיד רציתי ותמיד חששתי או התעצלתי. לפחות אדע שניסיתי.

כמובן שיש עוד תובנות ותזכורות, אלא ממש from the top of my head.

 

הייתי אתמול עם פיץ בשיחת וידאו בזמן שהיום התחלף לו ועל הבעת פני ניכרה כנראה חוסר נוחות מההבנה שהחלפתי קידומת.

הוא הזכיר לי שבסה"כ עבר לו יום אחד וזה לא שבאמת הזדקנתי לי בעשור ברגע. אמרתי שזה כמובן נכון, אבל לתחושתי שנות העשרים שלי הכינו אותי ולכיוונו אותי לעשור הזה שמתחיל עכשיו- השלושים, ושבשנים הקרובות שתגענה עלי לקחת ולבצע החלטות חשובות וגדולות.

רכישת דירה? מעבר לחו"ל? ובעיקר- הורות? זה עכשיו או לעולם לא.

 

פיץ איחל לי מספר ברכות יום הולדת קלאסיות (בריאות, הצלחה וכו') אבל לא אמר מילה על הזוגיות שלנו. כששאלתי אותו "ומה עוד?" כרמז הוא לא הבין ונראה כמעט נפגע כשחשב שאני אומרת בעצם שהברכה שלו לא מספיק טובה בעיני. כשהסברתי לו את כוונתי, הוא אמר שזה יום ההולדת שלי- ולכן הוא מאחל לי ולא לנו. אני מניחה שזה עוד משהו שראוי להוסיף לנקודות למעלה- לפני כל "אנחנו" בו אני חברה, בין אם זה זוגיות, משפחה, קולגות וכו' יש אותי, וזו "הקבוצה" שתמיד אהיה חלק ממנה ועל כן ראויה להכי הרבה טיפוח מצדי.

כשהודיתי לו על הברכות, כמעט ורציתי להמשיך ולשתף אותו בדברים שאני מאחלת לעצמי ואז משהו בי עצר.

אנשים אחרים יכולים לאחל לי כעולה על רוחם, איחולים לבבים או נוראיים (אנקדוטה: אבי איחל לי ברכות ליום הולדתי- "שתזכי לכך ולאחרת"... ואז תהה בקול רם אם הוא יזכה להיות סבא), כי זה כל שבכוחם לעשות. רק אני יכולה לשנות את בחירותי ומסלול צעידתי ולכן אין טעם שאאחל לעצמי- עלי פשוט ללכת ולהשיג זאת.

 

 

30.

סגרתי עשור, ואחד חדש בפתח.

מי יודע היכן אהיה ביולי 2028 אם בכלל.

אני רק יודעת שאני לא מוכנה שאסתכל אז לאחור, על העשור שמתחיל כעת וארגיש החמצה.

 

קיץ שמח לכולם.

 

וגם - כאן


נכתב על ידי , 12/7/2018 11:07   בקטגוריות קצת רצינות עוד לא הרגה אף אחד..  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של גהה ב-26/7/2018 09:27
 



שנינו ביחד יהיה לנו טוב, אל תדאגי זה קרוב, קרוב


אתמול היה הלילה האחרון המשותף לטיול שלנו. גופו החולה של פיץ הגיב כמו בכל יום מאז החיידקים המזרח תיכוניים שלי הכו את מערכת החיסון שלו- איפשר לו איכשהו לתפקד בשעות היום אבל גרם לו לצמרמורות וחום מוגבר בלילה, ובכל זאת, דיברנו על הצפוי לנו בהמשך.

איפה אנחנו רואים את עצמנו בעתיד? האם בכלל יש לנו כזה או שאנחנו צריכים לעשות צעד כואב ולחתוך? האם התוכניות הפרטיות שלנו יכולות להשתלב או שהן מתנגשות ומנוגדות? הגענו לכמה הבנות, נתקלנו בכמה קירות וגם הוא העלה כמה נושאים בלתי צפויים כמו ההורים המזדקנים שלו והרצון שלו להיות שם בשבילם (במיוחד כשהוא היחיד מאחיו שלא עזב את מולדתו) שגרמו לי להעריך אותו מאוד. בכל מקרה הגענו למסקנה שיש כמה דברים שיוכלו להתקדם אם וכאשר ורק אחרי ביקור נוסף שלי בארץ השיכורים ושלו בישראל.

 

היום הטיסה שלי אמורה היתה לצאת כשלוש שעות לפני שלו אבל הוא תכנן להצטרף אלי לשדה על אף ששעות שינה נוספות יכלו להיטיב עם תהליך החלמתו. כשהשעון המעורר שלי צלצל מעט לאחר השעה שבע בבוקר, פיץ החל בהתארגנות הבוקר שלו בזמן שאני הצצתי באינטרנט וגיליתי ש... הפתעה! הטיסה שלי נדחתה משתיים עשרה בצהריים היום לשבע בבוקר מחר ואני יכולה לבקש החזר כספי או לקבוע טיסה אחרת.

אחרי שיחה לא נעימה עם חברת התעופה שנענתה על ידי איש שירות לקוחות חצוף ולא מועיל חזרנו לישון לעוד שעה וחצי ואז בנסיון השני ענתה לי אישה נעימה יותר שהסבירה על הטיסה של המחרת ואמרה שאני יכולה לקבוע לעצמי מלון להלילה ולשלוח את הפרטים והמחיר כדי לקבל החזר כספי. מחיר מקסימום היא לא ציינה אלא רק שכמה שיותר זול יותר טוב.

אז הזמנתי לעצמי חדר לא מאוד זול במלון שנמצא מרחק חציית כביש מהטרמינל. מקווה שלא יעשו לי בעיות עם ההחזר כי גם ככה לא תכננתי על הנוצאה הכספית הנוספת והמיותרת הזאת.

 

כעת זו הייתה הפעם הראשונה בה פיץ הוא זה שעוזב ועולה ראשון למטוס וגיליתי שיש הבדל גדול.

כשאני הייתי הראשונה ללכת, בארץ השיכורים ואח"כ ברומניה, הייתי צריכה לשמור על רמה מסוימת של פוקוס כי הבדיקה הבטחונית או בידוק הדרכונים עוד לפני. כאן ראיתי אותו חוצה את השערים, מנופף לי לשלום ונעלם בעוד אני נותרת לבד ועם תחושת ה-"אוקי, מה עושים עכשיו?" עם עיניים המזוגגות וגרון מעקצץ.

 

 

אני עצובה שהפגישות בינינו דורשות התארגנות מיוחדת של ימי חופש והוצאות כספים גדולות כשאני הכי מתגעגעת להנאות הפשוטות של לאכול ארוחת ערב שאני בישלתי יחד ולהתעצל על הספה מול סרט טוב ובקבוק קאווה או משחק ספורט וחטיפים.

אני עצובה שכדי שיהיה עתיד ממשי לקשר הזה נדרשים ויתורים גדולים מאחד הצדדים והגירה.

אני עצובה שהוא לא יכול להיות נוכח יותר בחיי, גם ברגעים הקטנים והיומיומיים.

אני עצובה כי ראיתי את  המטוס שלו ממריא ונעלם מבעד לחלון חדרי במלון.

אני עצובה כי לשנינו ימי הולדת עגולים השנה וכמו שזה נראה לא נוכל באמת להיות נוכחים בתאריכים האלה אחד בשביל השניה.

אני עצובה כי לפני שעבר בשער נתתי לו נשיקה ואמרתי לו שלמקרה שאפספס את זה- יום הולדת שמח והוא אמר לי את אותו הדבר ויום ההולדת שלנו בכלל ביוני ויולי.

 

 

 וגם- כאן

נכתב על ידי , 22/2/2018 16:59   בקטגוריות טיולים, אהבה ויחסים, קצת רצינות עוד לא הרגה אף אחד.., עם זה אני נאלצת להתמודד...  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 36




קוראים אותי
38,344
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגהה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גהה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)