וואי, בחיים לא חשבתי שיצא לי לגלוש לאתר של חברה קדישא (וזה עוד חברה קדישא תל אביב יפו, מי ידע שיש להם סניפים?), אבל מה לא עושים בשביל אמא שמבקשת יפה שאברר לה איך מגיעים לבית קברות. בשביל לוויה של קרובת משפחה, לא בשביל עצמה חס וחלילה. עכשיו כשאני חושבת על זה, באמת הרבה יותר קשה להגיע ללוויה של מישהו אחר- כי לבתי קברות, או לפחות לבית הקברות הספציפי הזה יש נטייה להיות ממוקמים בקיבינימט- מאשר להגיע לשם ללוויה של עצמך, סה"כ לחתוך / לבלוע / להסניף / לחתוך / להדרס / לרוץ עם מספריים / ללטף תנין / לקפוץ אל מול רכבת נוסעת / ללקק יותר מדי בולים / או בעצם כל דרך חביבה שסרטוני האפי טרי פרינדס יכולה להציע, ומישהו מסניף חברה קדישא הקרוב לביתך כבר יסיע אותך לשם על חשבונו.
ובלי קשר לנושא הנחמד הזה, בימים אלה אני מנסה להשלים בגרות במתמטיקה למרות שלא מתחשק לי, ללמוד לבגרות למרות ששיגעו אותי ועוד אלפי אנדים בנוגע למועד הבחינה ולעשות את פרוייקט הגמר שלי שמתקדם באיטיות מעצבנת.
וויש מי לאק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: