בלוגהה

נורא התחשק ל להמשיך מהנקודה שבה עצרתי אתמול אבל זה נכתב בצורה כ"כ משעממת ואין לי כח להמשיך.

ולכן לא אפרט יותר מדי על מהלך האירועים אלא רק אומר שלמרות שאמרתי לא לבוס העברתי לו בצורה לא רשמית שזה עדיין יכול להיות כן.

כולם אמרו לי שאני עושה מעצמי צחוק ממש עם חוסר ההחלטיות הזו ולכן טרחתי להסביר לו במילים הכי פשוטות שאולי בניגוד לשאר החבר'ה שנוסעים, שכולם נשואים וחלקם גם עם ילדים אולי אני הכי פשוטה לוגיסטית שכן אין לי סידורים מיוחדים או אנשים נוספים שבאים איתי ושאני צריכה להתחשב בהם, ממש יכולה לארוז מזוודה ולנסוע אבל נפשית לי הכי קשה, כי כמה שלאחרים יהיה אולי זר ושונה בסוף היום הם חוזרים לבני הזוג ולילדים האהובים שלהם ואני אשוב לדירה ריקה, רחוקה מהמשפחה, החברות ובן הזוג.

הבוס אמר שהוא מבין את ההתלבטות ושזו יכולה להיות ממש הזדמנות בשבילי אם כי במקומי לא בטוח שהיה נוסע- הוא מסוג האנשים שיעדיפו לסיים עם הלימודים כמה שיותר מהר.

וכאן בעצם הדילמה הרצינית.

אם אסע, אני מתכננת להתחיל לקחת קורסים בפתוחה אבל כשאשוב וזה יהיה סביב גיל 28, ישארו לי עוד לפחות 3 שנות לימוד. ומי אמר שיהיה לי כח בכלל? ומתי לעזאזל ילדים ומשפחה?

ומה יהיה עם מאמי? הוא אמנם היה נורא רגשני אז אבל כעת הוא רק אומר שהוא יטוס אלי הרבה, שזו הזדמנות ושאם היה במקומי היה נוסע. למה? כי ללמוד אפשר תמיד והנסיעה הזו היא כנראה הזדמנות חד פעמית. הוא אמנם הצליח להרגיע אותי אבל אני עדיין בטוחה שיחסים בשלט רחוק יהיו משימה לא פשוטה בשביל שנינו.

בתחילה אמרתי לעצמי שאם לא יתאפשר לי לנסוע אז אעזוב את העבודה לקראת יולי, אעשה טיול של שלושה חודשים במזרח כמו שאני באמת רוצה ואז אשוב לשנה א' כמו כל הסטודנטים, חסכתי מספיק כסף כדי שלא אהיה חייבת לעבוד בזמן התואר. אלא מה? אם באמת אעשה זאת, אגיע לסוף התואר כמעט בלי שקל, וזו סיטואציה די מבאסת לבת ה30 שאהיה עד אז וודאי ארצה לרכוש רכב או להתחיל לחשוב על משכנתה ודירה, סך הכל כולנו קוראים עיתונים ומבינים מה המצב בחוץ, אם יש לי אופציה לא להתקע עם כולם בבוץ הזה אולי זה כדאי?

שלשום הבוס התקשר אלי במהלך זמן איכות שביליתי עם בן הזוג, הוא אמר שמהקבוצה האחרת שאמורה הייתה לתת אדם במקומנו אין תשובות ברורות ומכיוון שאותי כבר אישרו במפעל השני אני עדיין יכולה להגיד כן ושאני אחשוב על זה. 

עוד שעתיים וחצי אני צריכה לקום לעבודה ואני עדיין לא בטוחה מה לענות לו. ההרפתקאה הזו מעניינת ועובדה שהרגשתי חרטה לאחר שאמרתי לא אבל מצד שני אולי באמת כדאי לעזוב הכל ולהבטיח לעצמי תואר? אבל אם אפשר עכשיו, למה לא לעשות את זה אח"כ ולהרוויח מכל העולמות?

תמיד רציתי לחיות תקופה בחו"ל, תמיד חשבתי שזה יהיה לאיזה סמסטר או שנה במסגרת חילוף סטודנטים, אף פעם לא חשבתי שזה יהיה משהו מהסוג הזה.

מה אתם הייתם עושים?