בלוגהה

בזמן האחרון יש לי מצב רוח חיובי רוב הזמן. היתכן כי סופסוף סיימתי את השנים הרעות ואיכשהו חזרתי להיות האדם האופטימי שהייתי בגיל התיכון? וזה לא שאין לי דברים עכשיו על הראש- אני שוברת אותו זמן מה בנסיון להחליט מה ללמוד ואיך זה עומד להסתדר עם העבודה ועדיין יש את עניין הנהיגה שאני מנסה לדחוף קדימה ומסיבה כלשהי לא זז לי.

איכשהו, הפיסקה האחרונה נשמעת לי כמו תלונה אבל באמת שלא. איך אפשר שלא להיות מבסוטה? העבודה מאתגרת ומכניסה, החברות תומכות ומקסימות, בן הזוג חמוד ומפרגן, הסלסה כיפית והמכון מחטב. הו, ובל נשכח שהאירוויזיון עוד רגע כאן! ברגע של אקסטזה ושיעמום אני עוד עלולה להעלות לכאן פוסט מפורט על כל השירים שיתמודדו השנה ומה דעתי עליהם, תוך כדי תקווה שהשנה תזכה מדינה מערבית ונורמלית כדי שאוכל לטוס לתחרות בשנה הבאה.

לא מזמן בן הדוד שלי כתב סטטוס שהסכמתי איתו מאוד "דבר שחסר לי כדי להיות מאושר: להפסיק לחפש את הדברים שחסרים לי כדי להיות מאושר".

אני מניחה שאני צריכה לשמור על האופטימיות הזו ולהזכר מדי פעם שאסור לקבל כמובנים מאליהם את הדברים שיש לנו, צריך להינות ולשמוח בהם כל עוד הם כאן במקום להרגיש החמצה ומרמור כאשר הם נעלמים.

חיים בורוד.

ואולי אני צריכה לתת לזה זמן? עם הקודם הכל זז לאט ובטוח וכשזה נגמר הלב שלי התרסק לרסיסים.

יכול להיות שהעובדה שזה מפריע לי סתם הופך אותי לשטחית? אני גאה בעצמי שמלכתחילה לא פסלתי על הסף.

אולי אנחנו מבלים יותר מדי זמן יחד? זה שאנחנו עובדים יחד ואח"כ גם מתראים בחופשים לפעמים נראה לי פשוט הרבה.

האם העניין הזה שמפריע לי הוא באמת אישיו? גם בקשר הקודם היה עניין באותו נושא, ואיכשהו זרמתי עם זה. היום זה כבר מציק, מה גם שאצלו זה נראה בסיסי יותר.

לפעמים אני מרגישה שאני יכולה יותר ושזה גם מגיע לי. אבל אני מניחה שישנה סיבה שנשארתי כל כך הרבה זמן לבד. אולי אני מצפה ליותר מדי?

אתמול היה ערב עם השתלשלות אירועים שלא חזיתי. לא צפיתי שהוא יגיד את הדברים שהוא אמר ובחיים לא הייתי מנחשת שהם יעליבו אותי כל כך, אבל זה קרה וכמובן שהוא הרגיש רע על זה. איכשהו לאחר מכן התפתחה לה שיחת יחסנו לאן עם מסקנות הזויות והלילה נמשך ונהיה עוד יותר מוזר.

אני כולי מבולבלת עכשיו ותוהה אם בא לי בכלל שזה ימשך. מצד אחד הדברים שמפריעים לי נמצאים שם, ועם כל הזמן שאנחנו מבלים הם עומדים די מוחשיים לנגד עיניי ומצד שני יש לנו כל כך הרבה רגעים יפים ביחד ואיכשהו הוא גורם לי להרגיש לגמרי בנח.

נראה לי שפשוט אתנתק ממנו לכמה ימים ואחכה שיקרה משהו.