בלוגהה

לא תמיד הכל דבש בינינו.
אמנם, ואת זה אני אומרת לכל מי ששואל "נו, אז איך זה לגור איתו?", יחסית לעובדה שאנחנו מבלים כמעט 7\24 זה במחיצת זו הדברים מתנהלים היטב אבל כמו לכל הזוגות גם לנו יש ריבים קטנים ונקודות חיכוך.

מצחיקה אותי למשל העובדה שלפני שנתיים כתבתי את הפוסט הזה כחודשיים אחרי שעברתי לגור עם האקס. יש בו הרבה דומה-שונה ביחס למצבי עם בן זוגי כעת. מצד אחד, אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב. אני זוכרת איך שבחודש הראשון למגורים עם האקס חיינו בהרמוניה מופלאה תוך כדי ששנינו נזהרנו והשתדלנו לרצות זה את זו אבל מעט לאחר מכן דברים התחילו להתדרדר ודי במהירות. המבורגר עבר לדירתי לפני כחודשיים וחצי ועדיין, כאמור, נראה שהדברים מתנהלים לרוב על מי מנוחות.
ההבדל הבולט השני הוא שבפוסט המקושר אני כותבת על התחושה שהייתי צריכה להאט ולפשט דברים כדי שהוא יבין על מה אני מדברת. פעמים רבות מדי הרגשתי שגם התגובות שלו למצבים מסויימים ייכלו להיות כל כך לא קשורות עד כדי כך שהמילה "אהבל" עלתה במוחי יותר מדי פעמים.

כעת נראה, זה התור שלי להרגיש שהאדם מולי חושב שאני איטית וסתומה.

על ידי כל מכריי המקומיים מתקבלת בהבנה העובדה שלעתים אני צריכה שישלימו לי פערים בנושאי היסטוריה מקומית, תרבות* וכו' שברור שזר לא יבין זאת.

אבל יש גם את עניין השפה. התקשורת כאן מתנהלת באנגלית ושלהם טובה בהרבה משלי. גם שלל המבטאים השונה מאוד של הקולגות מקשה עלי מאוד להבין את חלקם. הגיוני אם כך, שגם היחסים הזוגיים שלנו טובלים לעתים בבוץ הדו-לשוני ודו- תרבותי הזה.
כמעט בכל פעם שאנחנו צופים בסרט למשל, הוא מעיר לי על כך שאני שואלת יותר מדי. גם כשיש לסרטים כתוביות בעברית** אני נוטה לחשוב בקול רם אם הסרט מותח או מעניין. אבל לרוב הכתוביות אינן, ובחסרונן, הפיצוי שלי על הפער של הבנת המבטא, אוצר מילים או סתם עלילה סבוכה היא עוד ועוד קושיות.
כשהוא העיר לי פעם הסברתי לו את העניין וניכר בתגובתו שהוא הופתע מעט ואמר שהאנגלית שלי כל כך טובה שהוא לא תאר לעצמו שאני מתקשה בעניין.

המשפט הזה אמנם נשמע לי ברגע הראשון כמו מחמאה אבל מסתתר בחובו גם אטימות של אדם שבחיים לא נאלץ להתמודד עם אתגר של למידת שפה.

גם במקרים אחרים כשאנחנו סתם מפטפטים ואני מבקשת ממנו שיסביר את עצמו הוא נוטה לאבד את הסבלנות ולהרים את הקול מה שגורם לי להרגיש שהוא חושב שאני מטומטמת. לתגובה הלא נחמה שלו מצטרף לעתים תסכול מחוסר ההצלחה להביע את עצמי בצורה קולחת, אינסטינקטיבית ומדוייקת כמו בעברית ונורא מכך הוא חוסר האונים המתלווה במקרים בהם אני נאלצת לעצור ולהשתמש בגוגל טרנסלייט או לתאר את מילה שאיני מכירה את תרגומה האנגלי תוך כדי פגיעה אנושה בזרימתן הטבעית של הרעיונות והמילים.
התמהיל הזה של שפה שניה בשילוב של נושאים שהוא טועה לחשוב שאני כבר מכירה את הרקע שלהם בנוסף לאופי החקרני שלי הוא מתכון די בטוח לאיבוד סבלנות מצדו.

היום למשל הוא הרים את הקול וזרק הערה מגעילה בגלל דבר פעוט שבפעוטים שגם נעשה בטעות והחלטתי שאני לא מוכנה לקבל יחס כזה והלכתי לעסוק בענייני. הוא כבר מכיר את הסיילנט טריטמנט שהוא מקבל ממני לעתים וניסה להיות נחמד ולפייס אותי לאחר זמן קצר אבל הייתי כעוסה מכדי לפתור את העניינים הללו איתו. רק שעות לאחר מכן, ממש לפני שהלך לישון אמרתי לו שנדמה לי שאני נחמדה אליו מדי אם הוא מרגיש כל כך בנח לנהוג כך. כמובן שהוא התנצל ואמר שהוא מודע לכך שיש לו לפעמים טמפרמנט לא נחמד ושהוא צריך להזהר יותר בלשונו. שאלתי אם אי פעם אני הרמתי עליו את הקול כך והוא חשב רגע ואמר שלא, אז אמרתי שהוא אפילו לא יוכל להזדהות עם התחושה המסריחה שזה גורם אבל שיאמין לי, זה הרס לי את אחה"צ והערב. הוא התנצל שוב ועלה לישון.

קראתי פעם מחקר שהציע את הרעיון שאנשים שדוברים מספר שפות- האופי שלהם עשוי להשתנות יחד עם השפה שבה עם מתקשרים.
בעברית לרוב אני הזריזה, הצינית וחסרת הסבלנות ובאנגלית אני נוטה להיות יותר סבלנית וחקרנית כי אני נוטה להתקל ביותר רעיונות חדשים ומעניינים. מסתבר שיש אנשים שמוצאים את זה מטרחן.

לרוב הדברים התקשורת בינינו מתנהלת ברוגע ואנחנו יכולים להיות זוג חמוד עד כדי בחילה, וגם המקרה מהיום לא חייב היה להיות סיפור גדול אם לא הייתי מחליטה כך, אבל רציתי שייזהר להבא וידע לחשוב לפני שהוא פותח את הפה.

פוסט זה נכתב במידת מה של כעס ותחושת "צריכה להוציא" ועל כן גם לא ערוך בצורה קריאה במיוחד. עמכם הסליחה. 

*(ולכן זהיה כה חמוד בעיני שבחג המולד שעבר הוא נתן לי במתנה מארז דיסקים של סדרה טלוויזיה מיתולוגית מקומית כדי "שאבין את הבדיחות ואוכל להשתתף בשיחות בעבודה"). 

**הוא הודה אמנם שהיו הרבה פחות שאלות כשצפינו בסרטים עם כתוביות. ובנושא זה- מישהו מוכן להסביר לי איך מצמידים כתוביות לסרטים בצפייה ישירה? 

מוזר איך שיצא שיום אחרי הפיגוע בשרונה יצא שטיילתי עם בן זוגי בבלפסט השסועה. 

הגענו לטיול של כמה ימים בצפון אירלנד ולקחנו את אחד מטיולי המוניות המפורסמים. הנהג היה נחמד, לחץ לנו בתחילה את היד ושאל מאיפה הגענו. במהלך הטיול עצמו הוא עצר ליד ציורי הקיר המפורסמים וכתובות הגרפיטי והסביר בהרחבה על ההיסטוריה העקובה מדם של המקום.  

מסתבר שפסיכים יש בכל מקום.

באיזשהו שלב במהלך הסיור, אולי כדי להכניס אותי קצת לעניינים, הנהג הסביר שחלק מההבדלים בין הניצים הקתולים והפרוטסטנטים הוא שהקתולים-שהם המיעוט/ אזרחים סוג ב' במקום- מזדהים מאוד עם הפלסטינים בעוד הפרוטסטנטים הם פרו-ישראלים. 

בין רגע הדעה שלי השתנתה מ-"קתולים מסכנים" ל-"לכו זדיינו".

בעוד מספר שעות תתחיל סשן חימום של הדיג'יי אוליבר משהו ומייד לאחריו סיבת הגעתנו למקום- סשן של טייסטו, אחד הדיג'ייז האהובים על המבורגר יקירי.

שיהיה לכולנו ערב שקט ובטוח.