בלוגהה

בזמן האחרון (כמה חודשים טובים), אין לי זמן לכתוב בבלוג.

והו, כמה שאני נשמעת עכשיו כאשת עסקים ממולחת "אין לי זמן לכתוב בבלוג" אני אומרת "יש לי ישיבה דחופה עוד חצי שעה ולאחר מכן אני חייבת להספיק להוציא את פוקי מהגן". כן כן, אני כבר יודעת שאתם מדמיינים אותי מסדרת עניבה פרחונית ורצינית בידי האחת כשבאחרת אני אוחזת במזוודה מלאה שטרות ירוקים שהערך שלם הולך ויורד. ומדד הנסדא"ק הוא גם לא משהו.

אז לא, הסיבה לחוסר העדכון מתחלקת לעובדה שעדיין נותרו לי מספר מבחנים, ולכך שכשיש לי זמן פנוי אני משתדלת לפגוש חברות וחבר. הבעיה היא שגם כשאני לא עסוקה באף אחד מהם פשוט אין לי כח.

יום הולדתי למשל, חל ב12.7, לפני כשבועיים וחברי המקסים ארגן לי הפתעה רצינית שהשאירה אותי פעורת פה וכאובת לחיים מרוב צחוק וחיוכים. ביום שישי שלמחרת התחלתי לכתוב פוסט אבל השבת נכנסה לי באמצע ולכן לא הספקתי לסיים אותו אז. ובעצם, עד היום הוא בלתי גמור.

פעם, אם התחלתי פוסט הייתי חייבת לסיים אותו במוקדם או במאוחר, היום זה כנראה השתנה. את החוויות שלי מחיי היומיום אני מתייקת במוחי בהתאם לאופיין, וכבר כמעט שאיני חשה צורך לכתוב עליהן. ושוב, אולי זה רק בגלל שאני לא נמצאת הרבה על המחשב, אז עד שאני כבר פה חלק מהדברים נראים שוליים מכדי להעלותם על הכתב וחלק אחר הוא פשוט טוב מדי או מורכב מדי מכדי שעילגותי תאפשר לי לבטאו כראוי.

שרהל'ה (שם בדוי), שלמדה איתי בתיכון ושגם עכשיו היא חברה לספסל שמעה שיש לי בלוג. היא ביקשה וניסתה להוציא ממני את הלינק לכאן אך אני לא מתכוונת לתת לה אותו, וגם אם רגע של שגעון יערפל את מוחי לרגע והיא כן תזכה להכנס ולקרוא את השורות הללו, אני חושבת שהיא רק תתאכזב. הפוסטים מהחודשים האחרונים היו סתמיים, בחודשים שלפני זה הם היו סתמיים ו/או דכאוניים ולפני כן אני סתם ניסיתי להצחיק (ללא הצלחה מרובה), ניסיתי למשוך קהל או שדיברתי על נושאים שעכשיו נראים רחוקים ממני מאוד, מיותר כמעט לציין שכל זה נכתב בצורה מטופשת לחלוטין. לא שבנתיים הפכתי לאיזו סופרת דגולה, אבל בכל זאת.

הבלוג הזה משקף הרבה ממאוד ממה שהייתי בשלוש השנים האחרונות ולכן יש לו ערך סנטימנטלי רב עבורי, ובלי קשר לתלונות העובדה היא שאני אוהבת לכתוב כאן כך שמי יודע, אולי בעתיד יהיה כאן יותר מפוסט או שניים לחודש.