בלוגהה

סיימתי לעבוד במוצאי שבת ומאז לא יצאתי כמעט מהמיטה. ביום הראשון הרשתי לעצמי להתעצל סתם, בשני התחלתי לסדר את החדר ובסוף איבדתי מוטיבציה כך שעכשיו הוא מבולגן משהיה והיום רציתי לסיים את הנקיונות אבל פשוט לא בא לי להתחיל באמת.

בוגי (והנה חזרנו לכינויים הדביליים מפעם) אמורה לנחות בארץ היום ויש לה רק שבוע לארגן את כל הדברים לטיסה הקרבה לפרו, היא ביקשה שאעשה איתה את סבב הקניות ואני די מנצלת את העניין תוך מחשבה שסיבוב אחד של שתינו יספיק ואין לי מה להתרוצץ פעמיים- כבר אמרתי עצלנות?

בעוד יומיים החתונה של חינה ובכיר ליבה. העניין אמור להיות כמובן רומנטי ומרגש עבורם אלא שכל העת האחרונה הם עסוקים עד מעל הראש בשיפוצים וסידורים בדירה שקנו והאנרגיה הקורנת מהם היא בעיקר מעשית פרקטית ולא כזו נרגשת ומאושרת כמו שניתן לצפות מזוג ימים ספורים לפני חופתו ובכל זאת כשאני מתארת את האירוע בדמיוני הוא נראה די דומה לזה של חברה קרובה אחרת שהתחתנה לפני שנה שבה הייתי המלווה, כלומר ליוויתי את הכלה כל אותו היום וקיבלתי גם אני תסרוקת ואיפור מוצלחים ומן המתבקש שגם מחמאות על התוצאה.

אני חושבת על האירוע ההוא ולא יכולה שלא להשוות את איך שהרגשתי כלפי המראה החיצוני שלי אז בהשוואה להיום. הבטחון העצמי שלי גם אז לא הרקיע שחקים ( האיפור היה פשוט מסכה נהדרת) והיום הוא בשפל, ומוזר לי לחשוב שלו חזרתי לאיך שנראתי לפני שנה הרגשתי הייתה משתפרת פלאים למרות שאז כלל לא הערכתי את

מצבי כטוב. כנראה שלפעמים אתה באמת צריך להדרדר כדי להעריך את מה שהיה לך ביד או לחלופין לשים דברים בפרופורציות ולתת לזמן לעשות את שלו גם אם זה קשה.

אז... נקיונות בראבק?