נסיונות אינספור נעשו על מנת להתקרב לפתרון הסכסוך הישראללי פלסטיני ותמיד העסק נופל על הגדרות. הנסיון לגמור, לחתוך, להגיע לפתרון הסכסוך כאן ועכשיו נובע מהרצון של המנהיגים לחקוק את שמם בתודעה ההסטורית כמביאי השלום. השאיפה להאדרת שמם מפריע להם להביט למציאות בעיניים. המציאות היא שלא ניתן לחתום על סיום הסכסוך. חתימה אחת בטח לא תביא לסיום האיבה. אם לא חתימה אחת אז מה כן?!
במקום לחפש נוסחאות קסם לסיום הסכסוך ולדון שעות כדי להסכים שאין הסכמה הגיע הזמן ליצור מציאות חדשה שתחזיק לאורך זמן. לא לחפש פתרונות אלא לחפש קיום של מדינה לצד מדינה ללא הסכם שלום כולל אלא הסכמים שונים להסדרת החיים בתקופות זמן מוגבלות. בצורה הזו אף אחד מהצדדים לא יחוש נפגע. אם נצליח לחיות מדינה לצד מדינה וליצור נורמליזציה ההתקרבות של שתי המדינות תהיה בלתי נמנעת.
לדוגמא, אין טעם לבקש מהפלסטינים לוותר על זיקתם לירושלים אין מנהיג ערבי שמסוגל לעשות זאת אולם אין גם שום טעם לווקש מישראל לסגת מהעיר העתיקה בירושלים ומהר הבית. חתימה על הסכם קבע תחייב טיפול בסוגייה הזו אולם זוהי סוגייה ללא פתרון מה שימשיך את מעגל הדמים. אולם אם נחשוב על הסכמים זמניים שבהם יש לתושבי מז. ירושלים זיקה מסויימת למדינה הפלסטינאית מבלי לקבוע גבולות חדשים ולקבוע טווח זמן ראוי לחיים סדירים לפני שבכלל מתחילים לדון על הסכמי קבע. אם הפלסטינים ישמרו על זיקתם ותקוותם לירושלים ואנחנו נשמור לעת עתה על הריבונות נוכל לייצר חיים סדירים והתקרבות בין החברות. בתום פרק הזמן שנקבע יהיה אפשר לראות את ההתקדמת ולבחון האם הבשילו התנאים לפתרון קבע או לחילופין לקבוע הסכמי ביניים לזמן נוסף!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
