מה את עושה שהמלחמה הכי מתישה והכי כואבת שיש מתרחשת בתוך הגוף שלך?
כשהמוח מכתיב לך את ההגיון, את האמת והעובדות הריאליות והלב רק מציף את הכל בפנטזיות ובגן עדן אפשרי, אבל הכל מתנגש אחד בשני.
את יודעת מה נכון מצד אחד, אבל מצד שני זה קורע אותך מבפנים. כי מה שנכון לא בהכרח תמיד טוב, ומה שטוב לא תמיד נכון-
ואתה, אתה הדבר הכי לא נכון בעולם, אבל אתה, אתה הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם.
כל תא ועצב בראש צועק לי לעזוב, לתת לך ללכת. אבל כל תא ווריד ונים בלב זועקים לאחוז בך בכל שארית כוחי.
כואב לי איתך וכואב לי בלעדייך וכואב לי ככה להיות תקועה כי אין לי מקום למישהו אחר, כי אין מישהו אחר כמוך.
הלוואי והיו לי הכוחות להשקיט את הסערה ולחכות בסבלנות, אבל כשאתה לא איתי... שום דבר לא נראה שלם לחלוטין
ולשום דבר אין את אותו הטעם שיש לו כשאני איתך.
אין לי את הכח לשמוח בשמחתם של אחרים, אין לי את הרצון לצחוק ולבלות, כי הכל כל כך עסוק במלחמה הזו.
שלי בעצמי ובך.
תבוא כבר, אני משתגעת בלעדייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
