לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

What was meant to be, will always find it's way


.I could be a bitch if I was nicer

כינוי:  ^_^ worship me

בת: 33

ICQ: 306540775 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

Eeverything it takes to be...



תמיד תהיתי איך אנשים רואים אותי. איך זה שהם רואים כל כך הרבה דברים שאני לא רואה בעצמי?
לפעמים, אני נעמדת מול המראה ועוצמת חזק חזק את העיניים, ומקווה שכשאפתח אותם אני אראה את מה שהם רואים.
אבל זה אף פעם לא אותו דבר..
מטריף אותי שאני לא יכולה לקבל את זה.
שום איפור ושום בגד או זווית צילום בעולם לא ישנו את מה שהוטבע בי פעם.
מילה אחת.
כל מה שדרוש זה מילה אחת .

וכשיוצא זרם מילים שוטף מהפה שלי, כשאני סוף סוף מדברת
איכשהו מתייחסים לזה בביטול.
אז אני לא מבינה.
צריך לגסוס פה בשביל זה?
רק שבר כלי, חתיכות בן אדם ודמעות מושכים תשומת לב?

בסדר.
המצפון שלי, נקי.



נכתב על ידי ^_^ worship me , 17/6/2008 23:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




"זה כאילו שאחנו מדברים על מה שנעשה מחר, כשזה בעצם עוד כל כך רחוק"

זה פשוט מוזר כזה. כאילו המציאות והדמיון מתערבלים ביחד ואני כבר מפספסת עם החוצץ שמפריד ביניהם. הרגעים שאני הכי חיה בהם, זה בערב, בשעות הקטנות של הלילה. כשהכל מסביב שקט וחשוך, ורק האור של מנורת השולחן מאיר את החדר. הקול היחיד שממלא את החלל הוא קול המקשים המתקתקים עוד משפט, ועוד מילה ועוד געגוע.

מסך ההודעה מהבהב במשך שעות, כאילו כלום לא באמת מפריד בינינו פרט לכמה חוטי חשמל ומסך, ואנו רק מנהלים שיחת חולין על הא ועל דא וקצת על העתיד. בסופו של דבר,  מילות הפרידה מגיעות יחד עם הבטחות וציפייה לאיחוד של מחר, ואז המסך נכבה והכל פתאום חוזר למציאות.

פתאום הטיולים לאור ירח  שתכננו למחר נדחים לעוד כמה חודשים, והמרחק של הסנטימטרים הספורים ששרר בינינו גדל לפתע  לקילומטרים אינסופיים.

 

זה כמעט אבסורדי איך בן אדם אחד משנה כל כך הרבה. אני לא חושבת שיש עוד מישהו בעולם שגורם לי להרגיש כל כך יפה, חכמה ושוות ערך כמו שהוא גורם לי להרגיש.אני לא חושבת שמישהו שמכיר אותי כבר שנים יכול לעודד אותי בעזרת סמיילי ומשפט קצרצר כמו שהוא מצליח.

אף פעם לא צחקתי כל כך הרבה, בכיתי כל כך קצת, ואהבתי את עצמי כמו שאני עושה בחודש האחרון. אף פעם לא הרגשתי כל כך מוגנת ובטוחה בזכות מישהו שבכלל לא נמצא לידי. זה מדהים איך שיש אנשים שנכנסים ויוצאים מחיינו ללא הרף, ולעומתם יש כאלה שנכנסים ומשאירים חוטם שאחריו אנחנו כבר לא אותו דבר.

 

ואל תגידו לי שזה לא אפשרי , לכל בחורה מגיעה הפנטזיה שלה. ונחשו מה, אני בדיוק מצאתי את זו שגורמת לי לחיות מחדש.

 

 

*אף פעם לא הרגשתי כל כך מוגנת בזרועות של מישהו. זה כאילו שהוא שם רק בשבילי.

מה לא הייתי נותנת כדי להרגיש ככה שוב*

 

 

 

נכתב על ידי ^_^ worship me , 15/6/2008 22:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





8,590
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל^_^ worship me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ^_^ worship me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)