"שיראל אני מאוהבת"
מה את אומרת?!
וואלה כן אני שמחה,מאוד שמחה.
הרי זה אח שלי ואחת החברות היכ טובות שלי.איך אני אהיה לא שמחה?!
(לא אח שלי האמיתי)
אבל אנשים יש עוד דברים מסביבכם,עוד אנשים,עוד דברים קורים,חוץ מכם!
באמת שזה עשה אותי שמחה,והייתי עם חיוך על הפנים להרבה זמן!
וכן אפשר לומר שזה בזכותכם.
א-ו-ב-ס-ס-י-ה מכירים ת'מילה?!?!
כן זה מה שאני מרגישה ,אובססיה לא מוסברת.
למה?,למי? זה כבר סוד.
ואויל גם את אובססיסית?!
חשבת על זה פעם?
פסיכולוגית זה המ שאני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה!
פסיכולוגית אם עכשיו אני מצליחה להמודד עם בעיות של אחרים אז בטח שבעתיד אחרי שאני אלמד פסיכולגיה אני אצליח הרבה יותר טוב!
קצת נימאס לי,מהשגרה היומיומית הזאת,בצפר,בית,מסן,פייסבוק,שיחה ארוכה עם גיל,טלוויזיה,ושוב בצפר.
מודאגת ומפחדת,
1)לשלום חיילנו אשר בעזה עכשיו.
2)לתושבי הדרום שכל היום מתרוצצים למקלטים.
3) המלחמה התפתחה גם בצפון,וזה מפחיד.
4)שהמלחמה תשתלט על עוד אזורים ושחס וחלילה היא תגיע גם למרכז.
שה' ישמור על כל חיילי צה"ל!
ושיחזרו בשלום!!!!! אמן!!!
אבל מה שהכי מטריד אותי בנוגע לזה,זה לדעת ששנה הבאה אנשים שמאוד מוד מאוד קרובים אלי ידידים טובים שלי מתגייסים לצה"ל ליחידות קרביות,ואין לדעת מתי כל המלחמות מטופשות האלה יפסקו. פשוט באלי לבכות.
אין מלחמה צודקת,תמיד יש נפגעים ומתים.אבל אם מתקיפים אותנו אז ברור שנשיב מלחמה.
תמיד כשמישהו מרגיש פגוע הוא משיב אש,כמו ילד שמקללים אותו ומקלל בחזרה,ככה זה גם כמדינה.
המון מחשבות רצות לי בראש בנוגע לזה.
אחת מהן זה מה כל אחד מהחיילים חושבים.
אני רואה תמונות וזה כ"כ מרגש,לדעת ,ליראות ,לשמוע,שהחיילים האלה מוכנים למות בשביל המדינה,ושכל המ שחשוב להם זה להגן עלינו!
מפחיד אותי לחשוב על מה יקרה בעוד שנה או שנתיים,מה יקרה כשהשכבה שלי תתגייס,לא לא איכפת לי ממה שיקרה בגלל שאני אהיה בצבא,איכפת יל כי כל האנשים שאני מכירה כבר היו בצבא,וזה מפחיד הבנים,שמתגייסים ליחידות קרביות,מי יודע מה יהיה שנה הבאה או בעד שנתיים?!?!!!??!?!?!
אני כותבת את הפוסט ונבתיים זולגות לי דמעות של דאגה מהעיניים.
זה פשוט יותר מידי מפחיד.
נקווה שהכל יסתיים בקרוב,ואז גם אנשים אחרים יוכלו להשתעמם מהשגרה.
שירללה=]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
