פתאום אתה קולט מה שכל הזמן הזה לא רצית לקלוט,
מסתבר שאנשים משתנים,
כל הזמן,
אנחנו אלה שפשוט לא רוצים לשים לב לשינוי.
זה נישמע כ"כ בכייני,טיפשי,קיטשי ומטומטם,אבל זה ככה.
זה כאילו פתאום אנשים קולטים שהזמן הזה שיש עכשיו צריך לנצל אותו...
כיאלו כל מה שנישאר זה י"ב וזהו, עוד מעט ניגמרים הנעורים..
עוד מעט הגיל הזה יהיה מאחורנו..
ההרגשה היא שכיאלו בעוד רגע הכל יהפוך להיות רק זיכרונות,וכל אחד רוצה שהזיכרונות שלו היו הכי.
הכי יפים.
הכי מצחיקים.
הכי רומנטיים.
הכי כייפים.
הכי מרגשים.
הכי הכל.
אבל אפחד אל מבין שאנחנו לא בתחרות.
וכולם בנתיים משתנים,לטובה או לרעה זה לא ממש משנה,העיקר שכולם משתנים.
זה מרגיש כיאלו היינו עיוורים עד עכשיו,ולא רצינו לריאות את השינוי,ואז כשמשהו קטן קורה אתה פתאום פוקח את העיניים לעולם ומבין שבאמת הכל אחרת.
וששום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה בעבר.
הייתי נותנת כ"כ הרבה דברים כדי לחזור שוב לסוף כיתה ט'.
אין החופש הגדול הכי טוב שהיה לי אי פעם.
חוץ מזה אני חושבת שזאת נק' ההתחלה שבה הכל התחיל להשתנות.
אין לי בעיה עם שינויים,יש לי בעיה עם המצב הקיים,עם השינויים שקרו מאז.
החיים ממשיכים ואסור להתקע בעבר,אבל יש כמה דברים שהייתי רוצה שיחזרו להיות כמו אז.
אני מדברת על השמנות ועל עוד כמה דברים.אבל מילא אין מה לעשות חוץ מלקבל את המצב.
אז מתמודדים.
שיהיה שבוע קליל שירללה(:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
