Excuse me but can I be you for a while שקר כלשהו |
| 7/2008
קיטורים קיטורים. אני שונאת להיות פתייה. נמאס לי להאמין לכולם. הרי הבדיחה היא על חשבוני, לא? וזה די מצחיק כשחושבים על זה..הרי אני מהאנשים שנוטים יותר לשקר (ובהצלחה אם יורשה לי להוסיף) ועם זאת, אני לא מצליחה לתפוס את העובדה שאחרים גם עושים זאת. המפ. לא לבטוח באף אחד. בייחוד לא משפחה. בייחוד לא אבא.
שיט, זה כל כך כאב.
אני לא מבינה למה אני כל כך מחוברת אליו, באמת. הוא אדם נפלא ומה לא, אבל גם ככה אנחנו לא בדיוק שומרים על קשר יום-יומי או משהו בסגנון. אבל לדעת שהוא לא נגיש.. עצם הרעיון מעלה לי דמעות. באמת שאני לא יודעת איך להסביר.
אוקי, הוא חזר. אני לא יודעת איך להתמודד עם העובדה הזו, אבל הוא חזר. ואני מנסה להתחמק, באמת שכן. מה יעזור לי עוד ענן שחור...
פונה לכיוון רנדומלי כל פעם שהוא מעלה את פרצופו, כמו ילד שזועק לתשומת לב.. הבעיה היא שאחרי כמה זמן הוא יקפוץ לי בחזרה לשדה ראייה, עורב לי או משהו כזה.
לפעמים אני חושבת שהייתי צריכה לסיים את מה שהתחלתי.
| |
|