לפני הפוסט קצת פירסום כי זה לא עולה לי כסף (וחבל)
שלומית ואתי פתחו בלוג כי המלחמה השפיעה עליהן לרעה והן נדפקו יותר ממה שהן היו דפוקות קודם לכן..
מוזמנים לפה.
הכל התחיל לפני חודש, אחרי 3 ימים במקלט ללא הפסקה נסענו לדרום
להתנתק מהשגרה, מהאנשים, ובעיקר מהמלחמה (בעיקר בגלל אחותי ובגלל העצבים של אמא)
אז אמנם אני בנאדם חברותי אבל גם נקשרת דיי מהר אז מצאתי את עצמי מוקפת בסוגשל חברים חדשים
הכל היה נורא שונה ממה שהכרתי, האנשים, סגנון החיים, המקום, הכל
לא לקח לי יותר מדי זמן להתרגל ופשוט, זרמתי
עבדתי לי 48 שעות בלול והרווחתי כסף נחמד
אחרי 12 ימים אני מוצאת את עצמי נוסעת לגדנ"ע באוטובוס שאוסף אותי מבאר שבע ואני לא מכירה שם אף אחד
לקחת את עצמי שוב ולהתנתק מהחברים החדשים ולזרוק את עצמי לשגרה חדשה (שוב) אחרי רק 12 ימים, אחרי שלקח לי להתרגל 12 ימים
אני חושבת שיחסית לעצמי הייתי דיי סגורה בגדנ"ע, ולא רק בהתחלה
אבל גם שם הכרתי אנשים ונקשרתי אליהם
בזמן שהותי בגדנ"ע החברים שלחו לי הודעות.. גם החברים הישנים וגם החדשים, מהקיבוץ
וביננו, אין דבר שמחמם את הלב יותר מזה
לחזור לקיבוץ אחרי ה-12 ימי גדנ"ע היה קל יותר כי כבר ידעתי לאן אני חוזרת, למי אני חוזרת
הייתי שבוזה אחרי כל ה"צבא" הזה ולא ביליתי עם הקיבוצניקים הרבה אבל הייתי איתם במסיבה במוצ"ש וחתכתי דיי מוקדם כי הייתי צריכה להתעורר מוקדם
הסיעו אותי 'הביתה' ומושיקו החליט להצטרף גם ונתן לי את החיבוק הכי מחבק בעולם (ואתה מחבק טוב למרות שאין לך נסיון בזה :P )
הייתי צריכה להתעורר מוקדם כי ביום שישי, יום אחרי שחזרתי מהגדנ"ע, אריאל הציע לי ליסוע איתו למחנה קיץ של כלכלה ויזמות וכך מצאתי את עצמי ב-6 ומשו בבוקר על הרכבת לת"א בשיא הספונטניות
המחנ"ק היה אמור להיות מחנ"ק של 10 ימים (חוזרים שישי- שבת הביתה) אבל בגלל שהמלחמה "נגמרה" (עלק) הקורס פסיכומטרי שלנו התחיל ביום ראשון (היום) אז אריאל ואני החלטנו לחתוך מהמחנה כבר ביום רביעי
החלטנו שנישן בחדר של אריאל בת"א ונחזור בשישי בבוקר..
אבל הפלא ופלא ההורים של אריאל כבר לא בת"א
חשבנו וחשבנו והחלטנו לישון על החוף ואולי אמא של אריאל הייתה מסדרת לנו חדר
ויהי בוקר ויהי לילה יום שלישי
מגיע יום רביעי הגדול (גם אריאל כתב עליו פה) ואני כבחורה בוגרת ואחראית (עלק) מחליטה להעיר את אריאל
באתי, דפקתי על הדלת בנימוס כשאני מקפצת לי בבוקסר ובגופיה ואריאל לא פותח
טוב, אז מה עושים? פותחים את החלון וצועקים "אריאל יא חתיכת חרא תתעורר, תזיז את עצמך ותפתח לי את ה fuckin' door" חחח
אז החמור קם ופותח לי "נו אנה בבקשה אני רוצה לישון אני לא יכול לפתוח את העיניים" אז הרבצתי לו קצת ותלשתי לו שיערות מהרגליים ואמרתי לו שעוד חצי שעה אני אצלו בחדר ואני רוצה שהתיק שלו יהיה מסודר!!!
סידרתי את התיק תוך 10 דקות וב-20 דקות הנותרות בחרתי מה ללבוש בנקבתיות מושלמת (למרות שביננו זה לא עזר לי להיראות נקבתית במיוחד) וחזרתי לחדר של אריאל וכמה צפוי, הצפונבוני ישן בנחת...
שוב אני מתחילה לקרוא לו מהחלון בשמות גנאי אבל הפעם לא זזתי ממנו עד שהוא לא סידר ועל כך קיבלתי עונש כבד- לסבול את הריח של הנפיחה הנוראית שלו, זה היה מסריח, ממש
בסביבות 9 אנחנו מגיעים למדריכים אחרי שהכוסית הזה סיים לסדר את הדברים שלו ומקבלים הודעה על כך שעוד שעה לוקחים אותנו לת"א
וכעבור שעה וחצי אנחנו מוצאים את עצמינו בתחנת הרכבת ת"א- ארלוזורוב
החלטנו ללכת לעזריאלי.. הגענו ונכנסנו לג'ויסטיק
שיחקתי באיזה משחק של גברים גברים שצריך לירות ותאמינו או לא אבל הצלחתי לפגוע, אמנם הייתי גרועה אבל לא נורא, לפחות פגעתי במשו (לא כמו במטווחים בגדנ"ע) ואח"כ אריאל שיחק וזיין להם את הצורה!
אח"כ קלענו קצת לסלים והוצאנו סה"כ 17 כרטיסים (אחרי 3 משחקים.. אנחנו לא כאלה טובים חחח) אז אני רציתי לתת את כל הכרטיסים לילדים קטנים ואריאל רצה שתהייה לנו מזכרת משם אז לקחנו 2 מחזיקי מפתחות של דגים ורודים ונשארו לנו 5 כרטיסים כאלה אז נתתי אותם לילדה ו.. כן, הרגשתי טוב יותר! :P
הסתובבנו לנו קצת ברחבי עזריאלי ולאחר מכן שמנו פעמינו לרחוב הקינג ג'ורג'.. הלכנו לחנות וואנס, התאכזבתי שהם לא קיבלו את הוואנס שרציתי וחזרו לדיזינגוף סנטר.. אכלנו בדרך ועצרנו למנוחה להימרח על איזה ספסל.. בעודינו נמרחים מישהי עוצרת מולי ומורידה את המשקפיים.. לוקח לי 5 שניות ארוכות כמו השיער של יוליה (חחח) להסיר את החלודה מגלגלי הפלדה שבמוח שלי ולהבין שזאת לא אחרת מאשר מלאני אז קפצתי עליה בחיבוקים ונשיקות =)
אח"כ מלאני הלכה ואריאל ואני נכנסנו לסנטר
ישבנו לנו במקדונלדס (נראה לי) בלי להזמין כלום.. פתאום אריאל צועק "דענייייייי" ואני מרגישה משהו נוחת עלי בחבטה ואני מגלה את דאני מחבקת אותי =)
הסתובבנו קצת עם דאני וכמה אימויים, שתינו קפה בחינם, החלפתי בגדים בשירותים והלכנו חזרה לתחנת רכבת ת"א ארלוזורוב (או ת"א מרכז.. מה שבא לכם) והינו צריכים בכלל להגיע לתחנה המרכזית (בחיי, אל תתנו לי ולאריאל להסתובב לבד בת"א..) אז יצא שסתם הלכנו יותר מידי (כןכן, את כל הדרך הזאת עשינו ברגל).. אריאל הכריח אותי לשתות (איזה חמוד) והוא לימד אותי לשרוק, איזה כבוד!!!!
הגענו לתחנה המרכזית עם כאב רגליים ונסענו לים עם החבר'ה מהגדנ"ע.. שם השתכשכנו ואמא של אריאל לא הצליחה לסדר לנו חדר אז חזרנו לקריה ברכבת האחרונה
ברכבת היה ממש מצחיק כשאחד הסדרנים רב עם אחד הנוסעים והם קיללו אחד את השני כמו שני ילדים קטנים עד שזה כבר עיצבן אותי ואמרתי שיפסיקו למרות שאף אחד מהם לא הקשיב לי הם הפסיקו בסופו של דבר.. כן, אכן היה משעשע, אכן
חזרתי הביתה, הדלקתי את המחשב, הלכתי לישון עם הכרית הקטנה שלי חבוקה בין זרועותי ה(לא)חסונות
התעוררתי ביום חמישי בבוקר, ניקיתי את כל הבית מרצוני החופשי (גם זה קורה) אכלתי משו שמצאתי במקרר (כי לא היה הרבה מידי מה למצוא חח) ואח"כ מרינה ושלומית וצ'אקי ומאשה וניב ויוליה באו אלי והיה לי ממש נחמד... החלטתי לישון אצל מאשה אז קפצנו לבקר את טל ואח"כ למאשה.. כמה נוסטלגי =)
וביום שישי גאלה!!!
כאבה לי הבטן מהמחזור אבל חוצמיזה היה כיף ועכשיו תפוס לי הצוואר, בדיוק כמו שצריך!!!
אני מניחה שפוסט הבא יהיו תמונות.. אז תצפו...
אגב.. אל תשכחו שיש לכם כאן עסק עם פרחה, וואנבי שאנטית ווואנבי פריקית (כן, זה משתנה עם המצברוח)..
תודה לכל המקטלגים (ע"ר) אתם יכולים לנשוק לי בישבן המעוצב והמחוטב לשעבר שלי
תודה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
