-לא מבינה-

עלינו על הטיסה .

אחרי התברברות של שעות בדיוטי פרי.. עלינו על הטיסה .

ישבתי ליד החלון.. לידי ישב רועי..

אני שונאת טיסות!! זה סותם תאוזניים!!

המראנו.. סתם טיסה רגילה בלי שום דבר מיוחד..

ניסיתי להירדם אבל לא כוכך הצלחתי..

שמתי ראש על רועי שהסתכל מהחלון לעבר הארץ שלעט לעט נייתה קטנה יותר ויותר , הוא ליטף לי את השער ושר לי שיר ערס [חיחי]

נירדמתי .

פתאום אזעקה!! כל המטוס נכנס לפאניקה!

תינוקות התחילו לצרוח ונשים התחילו לבכות!

הסימן של חגורת הבטיחות ניהיה אדום ואמרו ברמקול:

"לטסים שלום! יש תקלה במנוע ואנחנו מסנים לפתור אותה כמה שיותר מהר!

אני מבקש! בלי פאניקה!! חובה לחגור חגורות בטיחות ומען ביטחון!"

זה לא היה כיף להתעורר ככה.. :\

בכל מקרה , חגרתי חגורת בטיחות והסתכלתי על רועי..

הצרחות והמהומה לא נרגעו לרגע..

דיילות עברו בין הכיסאות וניסו להרגיע את האנשים הלחוצים..

אחרי משו כמו 10 דקות שאיבדנו גובה אמרו ברמקול:

"לטסים שלום! המנוע של המטוס התקלקל ואנחנו נאלצים לנחות נחיתת אונס באי לא מזוהה!! אתם מתבקשים לשבת בשקט ולנסות להירגע! תודה!"

נחיתת אונס?!?! אמאא!!! לא רוצה! זה מפחיד!!

נחיתת אונס זה לא זה שתמיד יש הרוגים בסרטים וזה?!

כוכך פחדתי!!! אבל לא רציתי לשתף פעולה עם הטירוף שהיה במטוס..

אז רק הסתכלתי מהחלון וראיתי איך אנחנו מאבדים גובהה..

פחדתי שמשו יקרה.. שתיהיה תאונה או משו כזה.. =\

התחלנו לרדת במהירות ובלי ששמתי לב המטוס התרסק על הקרקע חזק !
כל המטוס קפץ מהמושבים והיו כאלה שקיבלו מכות חזקות!!

אחרי משהו כמו 5 דקות מה"נחיתה" עברו הדילות ולקחו את אלה שנפצעו..

הם פתחו לנו את הדלתות של המטוס וביקשו מאיתנו לרדת לאט ובזהירות..

רציתי לקחת את המזוודה שלנו אבל לא נתנו לנו..

אנשים דחפו כאילו מישו מחכה להם שם!

ואני הבנתי שאנחנו הולכים להיות תקועים פה לדי הרבה זמן..

חיפשתי את המשפחה של רועי ופתאום שמתי לב שאני לא מוצאת את רועי עצמו!

ניסיתי ללכת אחורה אבל האנשים שדחפו כדי לצאת מהמטוס לא נתנו לי!

יצאתי החוצה לא הפסקתי לחפש! פחדתי להישאר לבד!

אחרי שהכל נרגע ואנשים הבינו שאין להם מה לחפש בחור הזה נכנסתי למטוס..

הלכתי לתא הטייס ולחדר הדילות.. ראיתי בחוץ את אמא של רועי ואת רועי..

"וואי איך חיפשתי אותכם!! למה אתם פה?!"

"שבי יובל.." אמרה אמא של רועי שפתאום לא נראתה שמחה..

"יובל אהה, אבא שלי נפצע בנחיתה.." אמר לי רועי מהר כדי לחסוך מילים..

נבהלתי.. תהיתי מה רמת הפציעה.. קשה בינונית או בכלל קלה ואז אין מה לדאוג..

"רגע אזז , מה עושים עכשיו?!"

"בנתיים מחכים כדי שרופא המטוס יגיד לנו אם הוא בסדר.."

ישבתי , וחיכינו וחיכינו וחיכינו.. אין לי מושג כמה זמן!

ואז יצא איזה רופא מהחדר.. בואו אני יתאר לכם איך הוא ניראה:

גבוה רזה , ידיים ארוכות , עיניים אפורות חיוורות , זקן קצר , שער אפור , ומכנסיים קרואות.. כאילו שמו לנו במטוס רופא שלקחו אותו מהרחוב!

"הפציעה לא חמורה אבל בנתיים עדיף שהוא ישאר כאן.. הוא בידיים טובות.. אתם יכולים לרדת מהמטוס.."

"לכו.. אני ישאר כאן לבדוק שהכל בסדר.. " אמרה לנו אמא של רועי ונאנחה..

רועי הסתכל אליי וסימן לי עם הראש שכדי שנלך..

ירדנו מהמטוס יד ביד לבדוק באיזה חור נחתנו..

מה הקריאן אמר?  אי לא מזוהה..

מפחיד לנחות באי לא מזוהה שאפחד לא יודע מה הוא..

ירדנו מהמטוס , בהתחלה ראינו חול .

וחול .

וחול .

אחרי שעה של הליכה לאותו כיוון הגענו למין ג'ונגל כזה כמו בסרטים..

רואים עצים ולאט לאט בעומק יש שחור.. כמו זה: [רק קצת יותר כהה]

"רותם היא... רותם היא..."

פתאום עצרה.. כי היא ידעה שאסור לה לספר לי את זה עדין..

"אני לא יכולה לספר לך בנתיים.. כשיגיע הזמן : את תדעי!"

זה כוכך עצבן אותי! את באה להגיד לי משו שאת יודעת שמסקרן אותי!

ועכשיו את מותחת אותי יותר!

ועוד משו מעצבן: עלק כשיגיע הזמן תדעי.. די כבר!!

אני מספיק גדולה לא?! אני צריכה להיות עוד יותר?!

ירדתי למטה מהר , דנה כבר הכינה לי רשימה שאורך של שתי דפים מה אני צריכה להביא לי לשם. פרקנו את כל הארון כמעט לתוך המזוודה וארזנו חצי בית..

[לאחר שעתיים]

זהו.. סופסופ נגמר הלחץ.. כל המזוודות ארוזות ומוכנות לטיסה..

ישבתי עם דנה מול הטלוויזיה..

"וואי עוד לא פתחתי את המתנה שרועי הביא לך במסיבת הפתעה!"

הלכתי אל המתנה.. פתחתי את האריזה באפורה והמדכאת..

הייתה שם מסגרת , של בלונים ולבבות! וליצנים וכל מיני דברים שמחים..

ובפנים הייתה תמונה , שלי ושל רועי מתנשקים בגן השעשועים שכל שישי הלכנו אליו.. התרגשתי כוכך!

כשהוא נתן לי את המתנה הזאת הוא חשב שאני לא יראה אותו בשנה הקרובה!

הוא ידע שזה הדבר הכי יפה שהוא יכול לתת לי ממנו..

זה היה כוכך רומנטי!!! זה.. אופפ , זה ריגש אותי ^^"

ישבנו בסלון.. מחכות שהזמן יעבור..

השעה הייתה 2 , יש לי עוד בערך שעה להיות בבית..

מה לעשות?! איך להיפרד מבית?! ועוד לתקופה שאני לא יודעת כמה זמן היא תיהיה! ידעתי שאני הולכת מזה לבלות!! לעשות כיפפ ונופש!
כל היום להסתלבט בבריכה וזה..

אבל זה לא הכי שינה לי.. ידעתי שאני הולכת להיות עם רועי!!

[לאחר חצי שעה]

עמדתי בפתח של הדלת.. עם כל המזוודות לידי..

אמא ודנה עמדו בפנים.. אמא כמעט בכתה..

נתנה לי חיבוק ואמרה לי:

"לא משנה איפה תיהיה אני תמיד יהיה איתך! ותתקשרי אליי כל יום שישי! אני יתגעגע אליך המון!"

טיפה זלג לי על הלכי.. ידעתי שהיא תסתדר טוב מאוד בלעדי.. אבל בכל זאת תגעגע..

אמא הלכה אחורה כאילו שהיא סיימה להגיד את מה שרצתה..

דנה נפלה עליי וחיבקה אותי חזק חזק!

"את כוכך תחסרי לי!! תתקשרי גם אליי טוב!? ותספרי חויות וזה! אל תנתקי קשר.. ותתחברי לאיסי הרבה!!"

היא התרחקה ממני והחזיקה לי בכתפיים.. "אני נורא יתגעגע.."

"יאללה.. צריך לזוז. שחס וחלילה לא תאחרי.." – אמא זירזה אותנו..

אמא הסיעה אותי ואת דנה לבית של רועי..

ניפרדנו ועליתי במדרגות..

פתחה לי את הדלת אמא של רועי.. היא כולה: שמחה עם חיוך מרוח לה על כל הפרצוץ.. כוכך מרוקאית!! "בואי תיכנסי!!! רועי ממתין לך!!!"

עליתי למעלה במדרגות.. נכנסתי לחדר של רועי.. החדר היה מסודר!!
ומלא מזוודות ליד המיטה..

רועי שכב על הגב על המיטה והסתכל למעלה..

חייכתי מהתרגשות! היו לי פרפרים שחבל על הזמן!!

רועי לא שם לב שנכנסתי לחדר.. הוא היה שקוע במחשבות..

הלכתי אליו ליד המיטה ו... קפצתי אליו!!!

איך הוא נבהלל!!! חיחחיחי..

נשכבתי מעליו.. הראש שלי היה מעל הראש שלו..

הסתכלתי לו בעיניים , קורנת משמחה ואושר..

הוא חייך חיוך שובב :] והתחיל לדגדג אותי..

צחקנו ביחד , נהנינו ביחד!

כל הסיפור של תומר המסיבה וההורים שלי נשכח לרגע..

אלו היו רגעים מושלמים!! אני , רועי , לבד בחדר.. צוחקים ונהנים..

מספרים סיפורים מצחיקים שקרו לנו..

נשכבתי לידו על המיטה , שנינו הסתכלנו למעלה לתקרה..

ביחד נאנחנו.. הפניתי את הראש שלי אליו.. גם הוא אליי..

הוא ליטף לי את השער ברכות ואמר:

"אני אוהב אותך.. כוכך עשית אותי שמח כשהסכמת לבוא!"

חייכתי.. והתנשקנו..

והתנשקנו

והתנשקנו..

ואז אמא שלו נכנסה.. היא כולה המרוקאית הזאתי.. אי אפשר לתאר איך היא ניראתה! שמנה כזאת.. עם בגדים מוזרים.. כמו גברת פילפלת!! :)

לא הזיז לה שהיא מפריעה לנו.. והיא הכריזה:

"קדימה! תיפרדו מהבית! יוצאים!! ^^"

אני ורועי הסתכלנו אחד על השניה וחייכנו.. ^^"

החזקנו ידיים ויצאנו מהחדר.. היה לו מבט כוכך כובשש!!

כל בת שהייתה מסתכלת עליו הייתה מתאהבת בו!!

יצאנו מהבית.. עצובים, אבל יותר שמחים!

בחוץ חיכתה לנו מונית גדולה עם כזה גג למזוודות..

העמסנו את המזוודות ויצאנו לדרך..

לא היה לי מושג ש"נופש" הזה..

עומד להיות הסיוט הכי גדול בחיים שלי!!