סיפורי אהבה

כשיש (***) להפעיל את השיר:

http://www.upfree.net/6524968

פרק 37-

גיא:"אני אבוד, היא לא מוכנה לשמוע ממני"

שיר:"די, מאמי.." היא חיבקה אותו  "אי אפשר ככה.. אתה חייב לצאת מהדיכי הזה"

גיא:"נו באמת.."

שיר:"אולי תנסה להתפייס איתה"

גיא:"היא לא מוכנה לשמוע ממני.. להגיד את זה שוב?"

שיר:"אין צורך. אולי תגשים לה חלום פרוע שיש לה או משהו.."

גיא:"איזה חלו... רגע.." הוא אמר ונזכר בשיחה שלהם

-

גיא:"תגידי, מה החלום הכי פרוע שלך?"

קים:"אתה רציני?" היא צחקה

גיא:"כן.. למה לא?"

קים:"מממ.. תן לי לחשוב.." היא הרהרה לרגע "אתה בחוטיני"

גיא:"חע.. קרעת אותי!"

קים:"לא סתם חוטיני! אדום עם פפיון מקדימה!"

גיא:"לא הולך לקרות.. זה לא נוח"

-

שיר:"יוהו, גיא!" היא ניפנה עם ידה מול פניו

גיא:"אין שיר את גאון!"

שיר:"אני יודעת.."

גיא:"אבל אני צריך את העזרה שלך"

שיר:"אוקי, מה?" הוא התחיל לספר לה על התוכנית שלו

..:"כמו שאתם יודעים, סוף השנה הגיע, ומסיבת סוף השנה איתה, ובחרנו את הלהקה שתנגן" המנהלת אמרה וכל השכבה הקשיבה בדריכות "ואלו.. הפופ גירלס!" 5 בנות צרחו וקיפצו בהתרגשות

אורן:"מה?" הוא שאל המום

שיר:"מה זה? מביאים לנו חבורת פקאצות? בעע"

אלון:"היינו מעולים, למה לא נבחרנו?"

עדי:"לא נורא מאמי, מקסימום נביא אטמי אוזניים" היא צחקה ונשקה לשפתיו

אורן:"שיר מה את עושה היום?"

שיר:"אממ.. עוזרת לגיא במשהו"

אורן:"סליחה?"

שיר:"משהו חשוב, אל תדאג אני יספר לך אח"כ" היא קמה ונתנה לו נשיקה חטופה

אורן:"סבבה אין בעיה" היא הלכה משם

גיא:"אוקי, הכל מתוכנן?"

שיר:"כן"

גיא:"הבאת לי?" היא הוציאה שקית קטנה ואדומה מהתיק וניפנפה מול פניו, הוא לקח את השקית והציץ פנימה "אני לא מאמין שאני הולך לעשות את זה"

שיר:"יאללה בוא! עוד מעט היא תחזור ולא יהיה לך מספיק זמן" היא משכה אותו

..:"מצוין יוני, מעולה!" הצלם החמיא לו והמשיך לצלם "אוקי, היית מצוין! הפסקה!" יוני הלך לחדר הלבשה והתיישב. שלוש דפיקות נשמעו על דלתו

יוני:"כן!" דניאלה נכנסה "היי דניאלה"

דניאלה:"שלום" היא הושיטה לו את הטלפון

יוני:"מי זה?"

דניאל:"גבריאל" יוני לקח את הטלפון מידה והודה לה היא יצאה משם והוא ענה

יוני:"הלו?"

גברי:"יוני מה שלומך?"

יוני:"מצוין.. אממ.. אני חושב שאני צריך הסבר"

גברי:"כן, כן, אני יודע, הם צילמו אותך גם לקטלוג"

יוני:"טוב לדעת"

גברי:"כן, הם לא הודיעו לי על זה..זה בא די במפתיע.. אבל היי, יש לך תוספת של 10 אלף"

יוני:"לא נכון"

גברי:"נכון בריבוע נכון.."

יוני:"גדול" הוא אמר בהתרגשות

גברי:"כן, בהצלחה"

יוני:"אני חוזר שבוע הבא?"

גברי:"אם תרצה.. אתה יכול להישאר שמה.. ניו-יורק מדהימה"

יוני:"כן.." הוא אמר בייאוש

גברי:"מה קרה? לא מוצאת חן בעינייך ניו-יורק?"

יוני:"כן! כן! כמובן! שלא תבין לא נכון אני מת על ניו-יורק.. אבל.. אני די מתגעגע הביתה"

גברי:"כן, מבין אותך.."

יוני:"אני אראה כבר.. תודה גברי"

גברי:"אין בעד מה, בהצלחה" הם ניתקו ויוני הסתכל במראה ונאנח.

קים:"אמא! אני בבית!" היא צעקה ולא הייתה תשובה "מוזר.." היא עלתה לחדר שלה וזרקה את התיק בכיסא שליד הדלת היא פתחה את הדלת שלה ונדהמה לראות בכל החדר נרות ריחניים ועלי כותרת מפוזרים בכל מקום וגם על המיטה שלה "אוקי, מה קורה כאן?"

..:"פססט" היא הסתובבה וראתה את גיא בלי חולצה שרק מגבת לבנה עוטפת את חלקו התחתון

קים:"גיא, מה אתה עושה כאן??"

גיא:"באתי להוכיח לך, שבשבילך, אני אעשה הכל" הוא אמר והוריד את המגבת וקים ניסתה שלא להתפקע למראה התחתון האדום עם הפפיון שהוא לובש

קים:"לא נכון, זה.."

גיא:"חוטיני" הוא הסתובב והיא השתדלה שלא לצחוק "אהבת?"

קים:"זה שלשבת חוטיני... אממ.. רק למעני.. לא יעזור לך, אני לא סולחת"

גיא:"לא?" הוא אמר והתקרב אליה "ואם אני יעשה את זה" הוא אמר והזיז את שערה לאחור עם יד אחת, ונישק את צווארה נשיקות קטנות שהעבירו בה צמרמורת , הוא ידע שהיא אוהבת את זה.. הם הלכו אחורה, ונפלו על המיטה "אחח, הדבר הזה לא נוח, איך אתן מצליחות ללבוש את זה??" הוא אמר והיא צחקה תוך כדי שהם מתנשקים

גיא:"אני שמח שהשלמנו" הוא אמר ושיחק באצבעותיה

קים:"כן, אבל לא סלחתי לך לגמרי" גיא התרומם והסתכל עליה המום

גיא:"לבשתי חוטיני למענך!" הוא אמר והצביע על התחתון שנזרק על הראש של הבובה שהייתה ליד המיטה שלה

קים:"נכון, אבל בשבילך שאני יסלח לך לגמרי.. אני צריכה שתעשה רק עוד משהו אחד"

גיא:"שזה?" היא לחשה לו באוזן "מה?! לא הולך לקרות! אה הא, אין מצב!"

קים:"אז אני לא סולחת"

גיא:"רעה" הוא נאנח בייאוש

קים:"אז תעשה את זה?"

גיא:"רק בשבילך" היא חייכה ונשקה לשפתיו "דווקא מתאים לבובה שלך החוטיני על הראש" היא הוציאה את הכרית מאחורי ראשה וחבטה בו

לילך יצאה מהשרותים ונשכבה על המיטה

רונית:"אז מה את הולכת לעשות?"

לילך:"אמא'לה, הבהלת אותי"

רונית:"מצטערת"

לילך:"בקשר למה?"

רונית:"לתינוק את הרי לא הולכת לגדל אותו לבד.."

לילך:"אמא, אין לי בררה חוץ מלחכות ליוני.. מה אני עוד יכולה לעשות?"

רונית:"תראי, אנחנו נהיה כאן, לבד את לא תגדלי אותו"

לילך:"תודה אמא, אני מעריכה את זה" רונית קמה מהמיטה והלכה לכיוון הדלת

רונית:"לא רציתי שזה מה שיהיה בשבילך.."

לילך:"מה? מה זאת אומרת?"

רונית:"שתיכנסתי להריון בגיל הזה ותהרסי לעצמך את העתיד"

לילך:"אמא, אני לא הרסתי לעצמי את העתיד.. רק הוספתי לו תפנית קטנה, מאין טויסט כזה"

רונית:"ומה את חושבת? שאחרי הלידה הכל יבוא בקלות? את יודעת כמה זה קשה?"

לילך:"אני מתארת לעצמי, אבל יודעת מה? אני לא מתחרטת על זה.. שנכנסתי להריון, אני מרגישה שזה הדבר הכי טוב שקרה לי"

רונית:"זו הגישה" היא חייכה לעצמה ויצאה מהחדר

שירלי:"קים! היי.. את באה איתנו?"

קים:"לאן?"

שירלי:"לסרט, דהה"

קים:"שירלי בחייאת עזבי אותי"

שירלי:"מה זה? איך את מעזה? אני הוצאתי אותך מהדיכאון וככה את מודה לי? תודה באמת!"

קים:"לא, כי אני יודעת מה הפרצוף האמיתי שלך! ורק שתדעי שאני וגיא השלמנו! ואם את תעזי להתקרב אלינו, אני אמלוק לך את הראש שמעת!?"

שירלי:"סליחה!?"

קים:"שמעת אותי?!" שירלי לא ענתה לה ואחרי דקה שמעה צליל ניתוק

שירלי:"איזו כלבה אנוכית!"

בר:"לא שירלי! את הכלבה האנוכית פה! ומה זה קשור בכלל לכלבה אנוכית!? את יודעת מה זה אומר בכלל!?"

שירלי:"בר? חצופה שכמותך, אל תהיי טיפשה!"

בר:"לא שירלי, אני איתך גמרתי, את יכולה להפיץ עלי שמועות, את יכולה לקרוא לי בכל שמות גנאי שרק תרצי, אבל אני לא רוצה יותר קשר איתך!" היא קמה ושירלי תפסה בידה

שירלי:"בלעדי את כלום, את אפס"

בר:"זה בדיוק מה שחשבתי לפני כמה שבועות.. אבל מישהי גרמה לי להבין אחרת.. והבנתי כמה מטומטמת הייתי שנהייתי בכלל חברה שלך!" היא קמה לכיוון הדלת

שירלי:"אם את יוצאת מהדלת הזאת, את בחיים לא תהיי שוב חברה שלי ואת תחזרי להיות האפס המוחלט שתמיד היית!"

בר:"יופי, כי אני שונאת את מי שנהפכתי להיות, את מי שאת הפכת אותי להיות!" היא אמרה וטרקה אחריה את הדלת

שירלי:"בר!" היא קראה לה ובר לא שמעה כי היא הייתה כבר בדרכה למטה "ראית את החצופה הזאת?!"

גל:"כן, אוי איזו מושפעת"

שירלי:"היא עוד תחזור על ארבע"

גל:"נכון"

תומר:"היי רוני.." הוא אמר ונשק ללחייה

רוני:"היי, קרה משהו? אמרת שזה דחוף" היא אמרה וסימנה למלצר שיבוא לשולחן

תומר:"כן"

מלצר:"להביא לכם משהו?"

רוני:"כן, אייס קפה"

תומר:"שניים"

מלצר:"כבר"

רוני:"ותביא גם 4 קרואסונים" הוא הנהן בראשו

תומר:"4? את לא תאכלי כ"כ הרבה"

רוני:"אתה כן" תומר הסתכל עליה לא מבין "מצב חרום? דורש שוקולד.."

תומר:"אבל את לא אוכלת...אוקי, לא משנה.. לענייננו"

רוני:"כן" היא אמרה ובינתיים המלצר שם הכל על השולחן "תודה" היא חייכה ולקחה שלוק מהאייס קפה

תומר:"אני רוצה שנחזור" רוני נחנקה "היי, את בסדר?!" הוא קם אליה

רוני:"כן כן.." היא אמרה וסימנה לו לשבת "אתה מה?"

תומר:"תראי.. אני לא יודע למה.. אני פשוט מרגיש שאת הבנאדם הכי מתאים בשבילי"

רוני:"אה.. הבנתי" היא נאנחה

תומר:"מה? מה קרה?"

רוני:"אתה רוצה לחזור אלי רק בשביל לשכוח ממור"

תומר:"לא! זה ממש לא ככה"

רוני:"באמת?" היא תקעה בו מבט

תומר:"טוב, באיזה שהוא מקום אני צריך עזרה.. ואת מכירה אותי הכי טוב.. והיינו הכי טוב יחד.. תמיד.."

רוני:"וואו, לא חשבתי אי פעם שתגיד את זה"

תומר:"אז מה את אומרת?"

רוני:"כן, אני אשמח" היא חייכה והוא אליה היא לקחה קוראסון ונגסה בו "שמע, אני לא אוכלת את זה לבד" תומר גיחך ולקח אחד גם הוא

רוני:"היי, אתה זוכר אותו יום שהיינו בים ואז התחיל איתך איזה הומו עם שיער ירוק!?"

תומר:"לא! רק לא הוא!"

רוני:"אז פגשתי אותו לא מזמן בחנות מעצבים!"

תומר:"מה? עכשיו אני בטוח שהוא הומו.. מה הוא עושה שם?שם קולבים?"

רוני:"לא, הוא מעצב בגדים! והוא צבע את השיער לשחור"

תומר:"מזל.."

רוני:"אתה יודע שהוא זכר אותי? נכנסתי לחנות שלו והוא כזה 'היי אני זוכר אותך.. הזאתי עם החבר החתיך הזה' "

תומר:"רצינית??"

רוני:"כן וכשאמרתי לו כשנפרדנו הוא אמר שזה חבל כי היינו יפים יחד" הוא חייך "אוף, תיקח חצי מהקרואסון שלי" היא צחקקה והוא חתך חצי וצחק גם הוא

למחרת בצלצול להפסקה-

אביב:"תומר!" תומר הסתובב

אלון:"היי!" הם באו אליו "שמעתי מה קרה"

תומר:"לא רוצה לדבר על זה.."

אביב:"זה בסדר. אנחנו מבינים.."

תומר:"וחוץ מזה.. תנחשו מה.."

אלון:"מה?"

תומר:"זוכרים את רוני?"

אביב:"לא נכון.."

תומר:"חזרנו"

"מה?" שניהם היו המומים

אלון:"אבל אתה אוהב את מור!"

אביב:"זה מה שגם אני אמרתי לו!"

תומר:"זה לא משנה.. נפרדנו.. ואני לא מוכן לסלוח.." הוא הלך משם ואלון לפתע השתתק

אביב:"מה? מה קרה?" הוא אמר והסתכל לאן שהוא הסתכל וראה את מור עם דמעות בעיניה "מור.."

מור:"לא, אביב, זה בסדר.."

אביב:"אני מצטער.."

מור:"אין לך מה.. זה מגיע לי" היא הלכה משם בדמעות

עינב:"מור? מור? את כאן? אני שומעת אותך בוכה" היא דפקה על כל אחת מהדלתות של השירותים וכולן נפתחו חוץ מאחת "מור בבקשה תפתחי לי את הדלת" היא לא ענתה והמשיכה לבכות "אביב סיפר לי.. אני כל כך מצטערת מתוקה שלי.. בבקשה תני לי להיכנס" מור פתחה את המנעול ועינב נכנסה וכרעה על ברכיה בעוד מור טומנת את ראשה בין שתי ידיה ויושבת על האסלה

מור:"הוא המשיך האלה.." היא אמרה בוכה מנסה להסדיר את נשמתה

עינב:"יפה שלי" היא חיבקה אותה

מור:"אני כזאת טיפשה, איך יכולתי לעשות את זה.. למה נכנסתי לזה מלכתחילה?"

עינב:"מה את מקשקשת?"

מור:"היה עדיף שנמשיך לריב וזהו"

עינב:"לא נכון.. אל תבלבלי את השכל.. הכל יהיה בסדר"

מור:"עינב! שום דבר לא יהיה בסדר!" היא המשיכה לבכות ועינב חיבקה אותה

המורה:"מה גברת אלוני וגברת אברמוביץ' נזכרתן לבוא לשיעור?" עינב ניגשה למורה בעוד מור יושבת בשקט במקום

עינב:"ענייני נשים.." היא לחשה לה

המורה:"אוקי, אני מבינה.. אני יוותר לכן הפעם.." עינב התיישבה ליד מור וליטפה את כתפה

בסוף היום קים הלכה ללוקר ופתחה אותו

גיא:"בוקר טוב" הוא חיבק אותה מאחור ושם ראש על כתפה

קים:"איזה בוקר מה אני אגיד לך.." היא הכניסה את הספר ללוקר. תומר בדיוק עבר שם והופתע לראות אותם יחד

גיא:"היי, שמעתי שחזרת לרוני , מזל טוב" הוא אמר בזלזול

קים:"רגע, מה?"

תומר:"אין לך זכות דיבור בכלל, מי אתה שתשפוט אותי על זה?" הוא אמר ופתח את המנעול

גיא:"אני יודע שאתה כועס עלי אבל זה לא מגיע לה"

תומר:"לא מגיע למור? אתה רציני??"

גיא:"לא, לא מגיע לרוני"

תומר:"סתום" הוא דחף אותו וגיא התקרב והם הצמידו את ראשיהם בכעס וגיא דחף אותו חזרה

קים:"דיי חב'רה!" היא הפרידה בניהם תומר הסתובב והחל ללכת

תומר:"וזה שקים סלחה לך, לא אומר שגם אני צריך" הוא סגר את הלוקר בעצבים והלך משם

רוני צפצפה לתומר ותומר רץ למכונית שלה הוא נשק ללחייה ונכנס לאוטו

רוני:"איך היה?"

תומר:"ככה.. יאללה.. אלי?"

רוני:"אני יוריד אותך אצלך בבית כי אני צריכה ללכת לעזור לאמא שלי במשהו"

תומר:"סבבה.." הם נסעו משם ומור צפתה בהם מרחוק

עדי:"בובה.."

עינב:"אל תדאגי.."

שיר:"יהיה בסדר.. זה לא נגמר כך"

קים:"מור, תקשיבי להן, יהיה בסדר" מור הסתובבה

מור:"את מדברת איתי?"

עינב:"זה הקיו שלנו ללכת.. מור אנחנו מחכות לך ליד המכונית" הן הלכו

מור:"חשבתי שעשית עלי חרם"

קים:"תשמעי, אני כועסת, אני לא אכחיש.. אבל אני סולחת.. כי אני יודעת שזה היה טעות.. זה קרה לי גם פעם אחת שתוהים איך זה.. וזה קורה.. אני מבינה אותך"

מור:"לא מגיע לי שתסלחי לי"

קים:"צודקת" מור שמה את ראשה שלה על כתפה של קים וצחקה וגם קים נסחפה לצחוק

הן הלכו לכיוון המכונית

תומר הגיע לביתה של מור ודפק על הדלת ולא הייתה תשובה.. הוא פתח אותה ושם את הקופסא עם הדברים של מור על השולחן בסלון

מור החלה לנגן על הפסנתר שהיה בחדר שמתחת למדרגות והחלה לנגן

(***)

תומר הלך לפי הצלילים וראה את מור הוא נשען על המשקוף והקשיב

אם אלה החיים, לאן כולם רצים
אמרת שחיפשת אושר ושילמת קצת ביוקר
אף פעם לא תגדל
אתה ילד מבולבל
אני אוהבת את הזיפים שעל פניך
את החופש בעיניך.
עכשיו מצאת אהבה שלא שורפת
אני יודעת ללטף, לא מתכופפת,
נראה לי שאתה כבר לא במתח
לא נבהל ולא בורח
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור

קים:"הלו?"

בר:"קים" היא אמרה דומעת

קים:"מה קרה?"

בר:"דביר.. נפטר.."

קים:"מה?" היא אמרה ודמעות הציפו את עיניה

אם אלה החיים, נחיה
תראה אותי, אתה נהיה דומה.
אני אוהבת כשמגיע ערב להרגיש ביחד עצב
וכל אותו היום שכחת
להבטיח לי מה שגם לה הבטחת
והיא גדולה עלי, עלינו,
הלוואי והיינו רק שנינו.
נוסעים לשכוח, גאים לברוח
לפחד בכוח
ירח בחלון מאחור
כששתקת היית גיבור

אם אלה החיים
אם אלה החיים
אם אלה החיים

מור סיימה לשיר ושמה את הידיים שלה על הירכיים ונאנחה

תומר:"זה מה שאת חושבת שקרה לנו?" היא הסתובבה

מור:"תומר, מה אתה עושה כאן?"

אוהבת , ליאל