האם אהיה מאושרת ?

James Blunt - Wiseman

בר ,מצאה את עצמה , בגן הפורח שלהם , לא רחוק מהבית של דור .
היא בעטה בכול , צרחה, התפרקה .
אבל זה לא עזר לה. כלום לא באמת עוזר לה.
"אני שונאת אותך ,אני שונאת את היום שהאמנתי שזה אפשרי , אני שונאת את היום שבו לא הפסקתי לחשוב עליך !!!" היא צרחה ובעטה באחד העצים הזקנים .
"אוי!" היא מלמלה ועמדה על רגל אחת נשענת על העץ ובידיה תופסת את הרגל השנייה ,שכאבה מהמטח העץ.

פתאום היא התחילה ליבב ולבכות בייאוש , נשענת על העץ ונופלת לרצפה .
לא ברור למה הם זלגו ,מכאב פנימי או חיצוני , אבל הכול יצא,פתאום ..היא פורקת הכול .
מסיטה את הראש לרצפה,היא ראתה לב קטן חרוט על העץ הזקן.
"היי,מאיה ,בר ..בואו !תיראו!"
"מה דור?מה ראית ?" שאלה מאיה הקטנה,היא הייתה בת 5 אז .
"אתן רוצות שנחרוט על העץ הזה ?" שאל בחיוך והביט בהן , גם הוא לא היה גדול אז , מלאו לו 8 .
"מה נחרוט עליו ?" בר שאלה בשקט .
דור הביט בעיניה הכחולות של בר וחייך , "לב,נרשום את השמות שלנו ויהיה רשום שנהיה יחד לנצח!"
"אנחנו לא יודעות לרשום,דור " אמרה מאיה באכזבה.
"אל תדאגי , בשביל זה יש אותי !" הוא צחק .
בר ומאיה הסכימו , ודור חרט על העץ לב קטן .
בתוכו היו רשומים שמם של דור מאיה ובר .
'לנצח נצחים ומה שאחריו'
"אתה מבטיח?" שאלה בר.
"מה?"
"מבטיח שנישאר ביחד , לנצח .."
"כן, דור,בואו נבטיח שנהיה יחד לנצח !" התערבה מאיה .
"בסדר,אני מסכים . "הוא הרהר אך חייך .
"בסדר, אז.. אני מבטיח שאני ,דור ,אהיה שם בשביל מאיה אמויאל ובר מזרחי לתמיד,אני אשמור אליהן ואהיה איתן , לא אריב ולא אאכזב ואני גם אוהב לנצח. "
"ואני בר,מבטיחה שאני...שאני אהיה החברה הכי טובה של מאיה לנצח ,שאני אהיה שם בשבילה תמיד ולא אאכזב וגם אוהב לנצח."
"לא שכחת אותי ?" שאל דור כשלחייו האדימו.
"ברור שלא," היא עצמה את עיני הקטנות ,"אני מבטיחה , לנצח, להיות שם בשביל דור אמויאל , לאהוב ולא לאכזב , לכבד ולשמור."
היא פתחה את עיניה וצחקה צחוק ילדותי שסחף אחריו את מאיה ודור.
"ואני ,מאיה אמויאל , מבטיחה להיות החברה הכי טובה של בר לנצח , ולהיות האחות הכי טובה של דור לנצח , לאוהב את שניהם , לכבד ולא לאכזב ,להיות שם ולא לריב אף פעם .. "
"אז לנצח ?" מאיה צחקה.
"לנצחים נצחים ומה שאחריו"

הבכי של בר התחזק עם הזיכרונות .
היא הביטה בחריטה , והרגישה כאלו נחרטה על ליבה ולא על העץ הזקן .
הם לא באמת קיימו את ההבטחה , הם אכזבו ,אכזבו כ"כ .


היי את , היי את . את שתמיד נשארת לבד .
היי לך קטנטונת , היי לך פצפונת .
החדר ריק  והשעה כבר מאוחרת ,
 ואת שוב לבד , מנגבת את הדמעות .

את קפואה במקום  ואין לאן לזוז .
את צורחת בלי קול  ואף אחד לא ישמע .
את רוצה לברוח אבל אין לך אפשרות , את רוצה לחיות וזה קשה מידי.
את רוצה .. חיים , כמו של כולם , חיים רגילים .
היי את , היית את . את יכולה .
את פשוט לא מאמינה .
אבל לא , את לא באמת יכולה , את תמיד נופלת , את תמיד מתרסקת .
ועכשיו , את מרוסקת כולך , אפילו הרגלים שלך לא רצו בך .
אפילו הם השאירו אותך להירקב בתוך המיטה , להחיל את הכאב לבד .
ואין לה כוח להתמודד , אין לה כבר כוח לסבול .
והבוקר שוב עולה , זה היה לילה לבן ,מיתוך מיליונים  .
וכל הלילות שלה .. הם לבנים .
העיניים אדומות , העיניים שלך שורפות . 
הן יבשות , כי בכית כבר את כל הדמעות .
את יושבת בחדר ריק , מרותקת למיטה .
מביטה ברגלים שלך , ברגלים שפעם רצו , ברגלים שלך , שכבר לא יזוזו יותר .
את לא תרוצי אל ידיים חמות, את לא תלכי לבד בלילה מתמסרת לחושך והרוח , את לא תבעטי מעצבים , את לא תקומי עוד לעולם.
מה עושים עכשיו ?
איך מתמודדים עם מציאות כזאת , איך חיים את החיים רגילים ?
איך ממשיכים ? ממשיכים בכלל ?
בשבילה , מיפה כבר אין המשך, פה זה הסוף .
היא לא יכולה לפול יותר עמוק מזה .. היא לא יכולה .
אין לה לאן , אין לי לאן .
העיניים היבשות לומדות ליצר דמעות חדשות , הן של ייאוש , הן של הרגל ולפעמים .. הן כאב חדש .
העיניים הרטובות מביטות בה, היי את , היית את .
את שם ?  
היא לא מקשיבה , היא תקועה , היא נעצרה.
והמבט שלה עדין שם , על הרגלים שלה .
אם רק הייתה יכולה למחוץ את ליבה ..הייתה עושה זאת .
היא לא רוצה לחיות , היא רק רוצה למות .
רק לברוח  .
ביי את  , ביי את  . את שתמיד נשארת לבד .
ביי לך קטנטונת , ביי לך פצפונת .

"איך יכולתן ?" גמגמתי בשקט , קולי הצרוד הוציא את המילים בקושי ,פלט אותן .

ידעתי שאף אחד לא הולך לענות .
והנה הן מגיעות , הנה שוב הדמעות .




JAMES BLUNT- HERE WE GO AGAİN

הוא כבר חיפש בכול מקום אפשרי,הוא בדק כל מקום שאליו יכלה ללכת .

אך לשווא , היא לא נימצא .
דור כבר היה על סף ייאוש.
הוא הלך ברחוב עמוס אנשים ממהרים , ולא ידע לאן ללכת .

לא ידע מה עושים עכשיו , לאן פונים .
בכול פעם שפנה ברחוב , ההסבר שלו השתנה והגיע לה גרסה חדשה.
איפה היא ? איפה את ,בר , איפה ? חשב לעצמו כשהוא מביט לרצפה מהורהר.
הוא הרגיש כאב ברגלו השמאלית .
"סליחה ." ענה קול קטן .
הוא הביט בילדה הקטנטנה שחייכה אליו והביטה למעלה.

עיניה היו כחולות כמו הים ושיערה היה שחר כפחם,אך עורה לבן כשלג .
הוא מיהר להתנצל בפניי הילדה הקטנה .
האם קראה לה מרחוק וקטעה את השיחה הקצרה שלהם .
"התשובה שלך נמצאת בדיוק איפה שאתה מחפש . " היא לחשה ומיהרה לרוץ לאמה.
הוא הביט בילדה וכיווץ את מצחו,מתיישב על אחד הספסלים .
ידו הונחה על הספסל , והוא הרגיש קימור מוזר.
הוא הביט , וראה לב קטן חרוט שם .
'forever and ever'
מיד הוא ניזכר, ורגליו כבר רצו אל אותו העץ .
כשהגיע לפתח הגן ,הוא מיהר לחפש את אותו העץ כשעיניו נתקלו בה .
הוא נשם עמוק והתקרב אליה, לא יכול להוריד את עיניו מהדמות המקופלת בעצמה ,כ"כ חסומה.
[לעצור את השיר במקום אשר הגעתם אליו.]




Simple Plan - I Miss You

הדלת נפתחה .

פקחתי את עיני והרמתי את מבטי , שלצערי הרב נתקל בעיניו של רוני.
"מאיה .." הוא אחל לגמגם מולי .
"אני..אני. אני לא יודע איך להתחיל .." הגמגומים והבושה שעל פניו לא נעלמו ,"הייתי חייב לראות אותך , רק עכשיו זה נודע לי ורצתי לפה . "
ומה אתה רוצה ? שאני הודה לך ? שאחשוב שאתה האביר על הסוס הלבן שרץ אל זרועות אהובתו הפצועה?
מצטערת ,זה לא עובד ככה .
"איך את מרגישה ?" שאל , "את לא מרגישה טוב? את חיוורת."
מבטי הזועם נתקע בו .
הוא שתק ,רוצה להסביר את הכול , ולא יודע מאיפה להתחיל .

"אני אוהב אותך ,מאיה." אמר לפתע .
הגרון שלי נחנק , הלב שלי עצר, הגוף שלי רעד.
זה איננו רוני מדבר איתי , רוני שאף פעם לא חושב על רגשות ,רוני שרץ המילים הללו לא מדברות אליו .
"למה את כ"כ מופתעת ?" שאל וגיחוך עלה בקולו ,"אני השתנתי ,אני אחר ."
הוא הביט בי ואני השפלתי מבט .
אני לא מאמינה לך , אני לא יכולה.
"את לא מאמינה לי ,הא?" שאל ,כקורא את מחשבותיי.
המבט שלי הורם אליו, "אני הוכיח לך ,אבל אני צריך שתתני לי את ההזדמנות .הזדמנות להוכיח לך שאני אחר, שאני באמת אוהב , שתמיד אהבתי , שאני אהיה שם , שאיתי יהיה לך טוב . "
הבטחות , הבטחות.
כמה פעמים נתקלתי בהטחות האלו , וכמה פעמים נתקלתי גם בחוסר קיומן .
תפסיקו כבר להבטיח ,תתחילו לקיים .
אני לא מסוגלת להאמין , אני כבר לא מסוגלת להתאכזב.
הלב שלי עמוס .
"מאיה , את מסוגלת לתת לי הזדמנות ? אני מבטיח לא לאכזב."
שתיקה.
רציתי לצרוח , רציתי לצרוח שילך מיפה ,שאני לא אוהבת אותו , שהוא אכזב אותי כ"כ , שהמשכתי , שאני אדם אחר עכשיו , אני כבר לא תמימה, אני כבר לא ילדה קטנה.
ואני לא..לא רוצה אותך .
אני צריכה את השקט שלי ,תן לי להתמודד לבד .
האושר שלי כבר אינו תלוי בך .
אני חייה חיים אחרים עכשיו , חיים בלעדיך .
לא טוב לי , אבל עוד יהיה .
"מאיה,למה את לא עונה לי ?" שאל ,כשהדלת נפתחה ואמא שלי עמדה שם .
"הו ,רוני .. סליחה , אבל שמעתי את המשפט האחרון שלך ואין לך טעם לנסות , מאיה לא מדברת עם אף אחד , כבר שבוע שהיא לא מסרבת לדבר עם כל אדם שפונה אליה , היא סגורה בתוך עצמה."


"טוק ,טוק, טוק " קולו של אדם נשמע מחוץ לחדרה של נויה .
היא הסיתה את מבטה לדלת ועיניה פגשו את פניו המחייכות של אדם כשעד בפתח הדלת .
"מה אתה מחייך ?" שאלה בהתרסה .
החיוך שלו ירד.
"כמה נחמדות ביום אחד, רק שזה לא יהרוג אותך ." פניו החמיצו גם .
"אני עצבנית ."
"מה קרה הפעם ?" שאל בייאוש .
"כבר שכחת ? ביום ראשון חוזרים לבית הספר." אמרה בסינון .
"לא שכחתי. בגלל זה את ככה? כולה בית ספר , יהיה בסדר , השנה הזאת ועוד שנה וזה ניגמר."
"בגרויות , מבחנים , לקום מוקדם,חוקים,שיעורים ,מוכר לך העסק ?"
"כן , גם השנה את מתכוונת להעתיק ממני ?" צחק.
היא העיפה עליו את הכרית שלה, "סתום כבר !"

"היי !אני לא אשם שאת סתומה ואני גאון!"
"יותר בכיוון של חנון ,ואחותך סתומה !"היא התגוננה בכעס.
"חנון ,אני? בחלומות של בובה."אמר והיא תקעה בוא מבט זועף עוד יותר,"צוחקים איתך , להירגע בבקשה ."
"טוב,יאללה הולכים לקנות דברים לשנה החדשה ,בוא ." היא משכה אותו אחריה והכניסה את הדברים שלה לתיק .
"זה רק אני או שמישהי ספונטאנית היום ?" הוא הרהר בקול .

"זו רק אני , או שמישהו צריך לשתוק קצת היום ?" החזירה לו כשהם יצאו מהחדר.
"ואיך את תשתיקי אותי ?" שאל , מתגרה בה ומושך אותה אליו,כשראשיהם קרובים.
אדם עצם את עיניו וקירב את פניו לשל נויה.
"לא חמוד ,לא." היא התרחקה ,הסתובבה והלכה אל הדלת .
אדם עמד שם באכזבה .
"אתה בא?"שאלה בחיוך ,מביטה אחורה.
"בטח." הוא מיהר לצמצם את הפאר בניהם וללכת מולה .




[להפעיל את השיר הממקום בעצרתם בו.]
"בר.." דור נאנח כשעמד מולה.
היא הרימה את ראשה שהיה מוחבא בין ידיה הקטנות שעטפו גם את גופה המקופל,מרימה את מבטה אליו אך מיד מורידה.
היא לא בכתה , היא לא הזילה אפילו דמעה .
הוא התכופף אליה.
"בר..אני.."
"זוז ממני !" היא צרחה ומיהרה להתרומם.
דור המבוהל מיהר להתרומם גם הוא ולזוז כמה צעדים אחורה.
"אני לא רוצה שתתקרב אלי , בחיים !" הוא שוב צעקה בכעס .
"בר,תירגעי קודם כל , תני לי רק להסביר לך מה קרה שם ." אמר בנחת .
"אין לי מה להירגע וגם מה לשמוע , הכול ברור ,שיהיו לך חיים טובים ." היא הסתובבה ללכת ,תוהה בינה ובין עצמה כיצד מצא אותה דור .
הוא תפס בידה .

"את יודעת איך הגעתי לפה?" לחש באוזנה , מתקרב אליה מאחורה .
היא לא הסתובבה אליו ,אבל המגע שלו הרעיד את כולה .
"זה לא מעניין אותי. "היא מיהרה למשוך את ידה ממנו .
"בר , חכי רגע ." הוא שוב משך אותה.
"אני לא אחכה, תשחרר אותי מייד , מה לא היה מובן ב 'אני לא רוצה שתתקרב אלי בחיים' ?!"
הוא ידע שהקשיחות בקולה מזויפת , הוא ידע שהיא שבורה.
"את לא יכולה לשקר לי , אכפת לך . אז תתני לי להסביר לך במקום להתעקש על שטויות ."
"אתה לא מבין , לא אכפת לי , ל-א . אני לא רוצה את ההסברים שלך , אתה כבר לא מעניין אותי ואני מאחלת לעצמי בחיים לא לפגוש מישהו כמוך . אני שונאת אותך. " היא מהירה לומר , לא חושבת כמה המילים שלה יכולות  לפגוע.
כשאדם פגוע הוא אינו חושב על דבריו , חשב דור, כנראה שגם היא לא חושבת.
הוא הביט בה מתרחקת במהירות , נעלמת באופק.
"לנצח נצחים ומה שאחריו"



________
וסתם, כי אולי מישהו מיפה יודע את התשובה , אבל לא נריאה לי בכול זאת .
למה בסוף כולם מאכזבים ?
נכון שאנחנו רק בני אדם , ואנחנו לא מושלמים,אבל יש גבול .
ולפעמים , אנחנו חוצים אותו בלי לשים לב.
ושוב ושוב ושוב,מאכזבים אחרים ואפילו את עצמנו.
אני משערת שאת התשובה אני לא אמצא.
אבל בכול זאת, תנסו לא לפגוע, תנסו לא לאכזב.
יש איי שם אנשים שנפגעים מהמילים שלכם , מהמעשים שלכם.
אפילו אם לא שמת לב .
אנשים שאתם מאכזבים כ"כ .
-
ולצאת מהאווירה הקודרת הזאת , חג שני שמח לכולנו