האם אהיה מאושרת ?

"הבטחנו , הבטחנו למאיה שאת הצעד הראשון ברגל ימין בבית הספר החדש נדרוך ביחד איתה ,אני לא מסוגלת .." מלמלה בעצב.

"בר , את יודעת שמאיה לא יכולה לדרוך גם לו רצתה בכך מאוד."
"אני יודעת ..." ענתה בקיטור .

"אז קדימה,בואי ונצעד את הצעד הראשון ביחד ,בשבילה ."
הן שילבו ידיים ונשמו עמוק , רגל ימין של שניהם דרכה בהתרגשות על אדמת בית הספר .
הן צחקו והמשיכו להתקדם, נדחסות בין התלמידים הרבים .

"ואו ,הבית ספר הזה עצום ! אמא !" קראה בר בהתרגשות לאחר שהביטו סביב וניסו לחפש את מזלם , ואת הכיתה.
"כן,ואי. ראית את הקיוסק שלהם ?" שאלה ליגל בהתרגשות ניקרת.
בדרך כלל הן לא היו מתלהבות משטויות ופרטים שוליים אחרים , אבל היום רוח אחרת ושטותית נכנסה בהן.
"קפיטריה ,לא קיוסק ."הופיע נער אחד מאחוריהם .
"whatever  , מה זה משנה ?" שאלה ליגל.
"מאוד משנה , יש הבדל רב בניהם. קיוסק זה סתם דוכן נחות למכירת אוכל ,הקפיטריה שלנו זו ליגל לאומית!"
"אז, אני מבינה שאתה לא חדש פה ..." אמרה בר בחיוך.
"לא ,אני מהותיקים " אמר ,מנפח את חזהו לכבוד.
ליגל צחקה, "אז ...ותיק , רוצה לערוך לנו סיבוב ?"
"דבר ראשון ,רמי. ו..טוב ,נו..." הוא חשב לרגע, "יאללה בואו !"  הוא הסתובב והחל מראה להן את המקומות השונים והחדשים להן בבית הספר ,כמו מדריך טיולים מקסימום.
הקפטריה הגדולה והמכובדת , מגרשי הספורט , אולם הספורט הגדול , מבני הלימוד , קרוונים ,מדשאות ועוד.
"וזאת המחששה העיקרית ." הוא הצביע עליה .
"אתה מעשן ?" שאלה בר.
"לא ,אבל סתם שתדעו ."
"ואו , אתה אמור להיות נדיר אם אתה לא מעשן. באיזו כיתה אתה ?" שאלה ליגל .
"י'4 " חייך .
"רגע,זאת לא הכיתה שלנו ?" שאלה בר.

"זאת כן , "החזירה לה ליגל בחיוך כשרמי מחייך חיוך זוהר בחזרה אליה .
"רמייייייייייי !" קריאה נשמעה וקטעה את הרגע ,רמי מיד סובב את ראשו .
"לאן נעלמת ?! אני מתקשר אלייך יא הומו,תענה !" הטיח בו הנער שהופיע במפתיע מאחוריהם.

"מה?מתי? לא ראיתי."השיב רמי .
"טמבל." אמר והביט בבר וליגל ,"שלום יפיופות ..." קולו השתנה למגרה והוא חייך פתאום .
בר וליגל לגלגלו בליבם ובמבטם על הילד המוזר ,שמהרגע הראשון לא חובב עליהן.
"חדשות?" שאל.
"כן,"מלמלה בר בלי להביט בו .
"אז ,בנות יפות כמוכן, כמובן ,צריכות שמישהו יראה להן את בית-הספר שלנו ,לא ככה?" הוא שוב חייך את חיוך הגאווה שלו .
"לא,זה בסדר.רמי הראה לנו , אנחנו נסתדר." ליגל שללה במהירות ונתנה מרפק קטן בבר שאמר 'בואי-נברח-מכאן!'.
"למה לא ? בואו איתי יהיה לכן כיף ," הוא המשיך לחייך ולנסות למשוך אותן איתו .
"לא! אמרנו שאנחנו לא צריכות!" התפרצה ליגל .
"טוב,לא רוצות לא צריך .כפרה,אל תתעצבני " השיב ברוגע והניח את ידו על ליגל.
ליגל מיהרה להעיף את ידו ,"כפרה אחותך!" השיבה בכעס  והסתובבה ביחד עם בר.
הם הלכו הליכה מהירה,מתרחקים מהילד הערס והמגעיל שפגשו , תוהות כיצד רמי חבר שלו ,הרי הוא היה ניראה להן נחמד כ"כ.
"נו,אבל איפה הכיתה הזאת עכשיו ?!" אמרה בר בייאוש .
"בואי נלך על חוש הניחוש ." השיבה ליגל בציניות מעבירה את מבטה בין הבניינים השונים והרבים .
"מה?" שאלה בר.
"זרקי מספר מאחד עד ..4"
"למה ?"
"נו ,יאללה " זרזה אותי ליגל .
"אממ..3" היססה בר ובחרה מספר.
"טוב,שם,בואי" ליגל החלה להתקדם לכיוון אחד הבניינים .
"לאן את הולכת ?!" תהתה בר ועצרה אותה .
"נו ,בואי ,מה כבר יכול להיות ?" אמרה ליגל בטון אדיש.
להפתעת ,כשהן נכנסו לבניין ,פנים מוכרות נראו פתאום ,זאת באמת הייתה שכבת י' .
"נו ,תודי ,אני מלכה " ליגל הרימה את ראשה לאות כבוד וחייכה חיוך גאוותני וראוותני .
"לא" בר הביטה בה במבט מתנשא, " את סתם מטומטמת.זה הכול בזכותי!" היא פרעה את שערה של ליגל.
"יא !בר! לא !!! שנים עבדתי על זה !" היא החזיקה את ראשה ,מונעת מבר לפרוע אותו עוד יותר במפתיע.
"זה מה שקורה לשוויצרים " היא הוציאה לה לשון ומיהרה לברוח כשליגל בעקבותיה .



-
"מה זה,כל העיניים עלינו" לחש דניאל לרוני כשנכנסו לשכבה.
"ברוך הבא לבית ספר ליידי דיוויס" ענה בציניות ,"פה תמיד יהיו עיניים שהבחנו אותך מכף רגל ועד ראש"
דניאל כיווץ את מצחו,"טו-אוב . יש לך גם הסבר הגיוני לשם הנשי של בית-הספר הזה?"
"תיראו אותו ," רוני הביט בדניאל מבט מזלזל," עוד לא עשר דקות פה וכבר מעביר ביקורת ? שב בלול "
דניאל צחק מהבעות הפנים של רוני .
"רוני ?!" הוא שמע כמה קולות מאחורה והסתובב.
דניאל הביט אחורה וראה חבורת בנות קופצות על רוני בחיבוקים ונשיקות.
"מה אתה עושה פה ?!" ,"אתה לא גר בסביון?!" ,"מתי חזרת?!" ,"יו ,מאמי שלי,איך התגעגעתי!"
כמה קולות התפרצו ביחד .
לא עברו כמה דקות וכבר כל הפנים הופנו אליהם , דניאל שיער לעצמו שחבורת הבנים שהגיעה במהירות ונתנה לו כאפות בראש ,הם חבריו הקודמים.
חיבוקים נשיקות ומלא שאלות , כולם הקיפו את רוני כשדניאל עמד בצד. הוא הרגיש קצת לא שייך .
ברגעים אלה,הרבה יותר מאחרים ,דניאל היה רוצה שלירון יהיה לצידו,שיתחיל איתו את השנה,אם יש דבר שהוא שונה ,אז הוא להיות חדש,שונה ולא מוכר , הוא הרי רגיל שכולם מכירים אותו ואוהבים אותו ,הוא לא רגיל למבטים חדשים והעיניים הבוחנות שקיבלו אותו בקרירות והפשיטו את כולו באיתן .
"תכירו ," רוני עצר את הצחוק והדיבור לפתע והצביע על דניאל שיצא מהרהוריו השונים ," זה דניאל , חבר שלי,הוא מבית ספר אחד,בדרום ת"א"
עיניהן של הבנות ננעצו בו ,וחלקן שלחו מבט ערמומי ,כשדניאל רק חייך את החיוך הישר בעל שתי הגומות הנאות והתחיל להכיר את כולם בנחמדות .

-
קרני האור סנוורו את פני והפצירו בי לקום , הנה הגיע לו עוד בוקר,עוד יום .
השמש חייכה אלי וקרניה ליטפו את פניי,אך לא החזרתי לה חיוך .
הבטתי בשעון הדיגיטלי שהיה מונח על השידה והשעה 7 בבוקר הופיעה בו.
הדלת נפתחה לפתע והבטתי לעברה , זו לירז בפתח ,האחות הנחמדה והחייכנית , ואם לומר את האמת גם קצת רכלנית .
"מאיה ,התעוררת מוקדם היום ." היא חייכה והניחה את ארוחת הבוקר מלאת הקלוריות על ידי.תמיד היא נהגה להביא לי את הארוחות ולדאוג לשלומי מאז שהגעתי לפה , אפילו כשהפסקתי לדבר איתה ,לחייך חיוך עקום ולשאול לשלומה ,היא המשיכה לבוא בכל יום בחיוך . לעיתים היא הייתה מגיעה אלי בערבים ,במשמרת הערב שלה ומספרת לי את עלילות בית החולים ,אם הגיעה אחות חדשה או איזה רופא נאה , ולא שוכחת לספר לי גם על הנערות החדשות במחלקה שעוברות דברים לא פחות קשים משלי ואם איזה נער חתיך שבר את הרגל או נפצע והגיע לפה ,מנסה לשכנע אותי ללכת לבקר אותו ,'את כ"כ יפה ,את מתבזבזת פה! ' ואני תמיד הייתי חוזרת ואומרת לה שהיא מדברת שטויות .
התאמצתי וחייכתי אליה חיוך קטן ,אמרתי לה תודה בדרכי שלי על שמעולם לא נטשה אותי כמו השאר.
"את יודעת , "היא התיישבה לרגע," היום זה היום הראשון ללימודים , הראשון לספטמבר ."
עקבותיו של החיוך הקטן נעלמו כלא היו.
"את מופתעת ? טוב ,בטח התאריכים השתבשו לך לגמרי פה. בכול מיקרה ,היית אמורה לעלות לכיתה י' , לא ?"
הנהנתי קלות .
"לא נורא,אני בטוחה שאת תעברי את זה ותעלי גם לכיתה י' ,ככל שלמדתי להכיר אותך , הבחנתי שאת ילדה מאוד נבונה. את תשלימי הכול ואם תעקבי אחרי הטיפול ותמלאי אחריו, תוכלי לצאת מיפה בהקדם" היא חייכה לעברי וליטפה את כתפי ,חושבת שאני צריכה חיזוק .
תתפלאי ,אני חזקה כבר.בדרכי שלי,התחזקתי .

 -
"שקט כולם !"  נשמע צעקה חריפה מכניסת הכיתה וכל תלמידיי כיתה ' "4 התיישבו במקומם.
בר וליגל מיהרו להתיישב במקום ולהביט אל המורה שמולם.
שיערה היה קצר וחלק,תספורת קארה שחורה,עיניה היו גדולות וחומות כשתי אגוזים ומשקפיים כיסו אותן , עורה היה לבן כשלד ולפנייה הופיעו קמטים, גובה היה פחות מהממוצע והקשיחות הופיעה על פנייה. בר שיערה שהיא מנסה להראות קשוחה בפניי התלמידים החדשים. 
"נעים מאוד ,אני רונית , המחנכת שלכם." חיוך בעל מעט קמטים הופיע.
"שיהיו לנו ביחד 3 שנים נפלאות , ו.. ברוכים הבאים לבית הספר התיכון ליידי-דיוויס!"
למראה ראשוני , בר וליגל דיי חיבבו את המורה.
רונית הציצה בשעון, "הטקס עומד להתחיל ,שנלך ?"
התלמידים התחילו לדבר ולהרעיש וצעדו אל אולם המופעים הענקי ,המפואר והמוכבד.
הם התיישבו במקום מאורגן ,בשורות הראשון באמצע.
ליגל הרימה את עייני ונתקלו במיליוני פנים ומבטים שונים,היא נפעמה מכמות התלמידים שעיניה יכלו לראות , מכמות העיניים שהביטו בה, מכמות הרעש שהייתה באולם,בית הספר הקודם שלהם היה קטן ומצומם לעומת בית הספר הזה .
"היי ,בנות ,סליחה על מיקודם. גבי יכול להיות ממש מעצבן לפעמים." רמי התיישב על ידם וחייך .
"גבי?" בר שאלה.
"נו הערס המצוי עם השוקס והכובע של נייק ?" ענה רמי בשאלה.
"מישהו דיבר עלי ?" גבי הופיע מאחוריהם .
 "לא, אני מכירה פה מלא גבי אחרים" ליגל גלגלה את עיניה בחוסר סבלנות.
הטקס עמד להתחיל והן הסתובבו לבמה וצפו בטקס, הרצאות ,נאומים ושאר החפירות השונות הגיעו .
"תגיד ,מה יש לבלונדינית נגדי?" לחש גבי לרמי במהלך הטקס.
"סתם ,לא יודע .עזוב אותך." לחש לו בחזרה כשעיניו תקועות בבמה.
-
הטקס תם וכל התלמידים כבר הסתערו על היציאה .
יותם הביט וראה שיער בהיר ומוכר,זו הייתה ליגל,הנערה מלפני כמה ימים .
הוא לא האמין למראה עיניו ושפשף אותן , אך היא עדיין הייתה שם ,בפתח היציאה.
הוא מיהר ואחל לרוץ , שומע את בועז צועק לו .
זה לא ממש עניין אותו ,זה הייתה הזדמנות שלו לדבר איתה. היו כמה וכמה פעמים מאז אותה פגישה ,שחשב עלייה, על החיוך והציניות האופיינית לה ,על הפנים העדינות שלה מתעוותות בעצבים ועל העצב שרצה שתחלוק איתו .
המחשבות הציפו אותו והוא כבר לא ראה את פנייה.הוא איחר את המועד,היא כבר יצאה החוצה ונעלמה באופק.
הוא התכוון למצוא אותה,היא לא יכולה להעלם לו .

-
בר וליגל חזרו עם הכיתה .
מורה אחרת נכנסה לכיתה ,לפי מערכת השעות זוהי שעת לימוד היסטוריה.
היא החלה לדבר , בלי התרעה מוקדמת ,לא מתחשבת בעובדה שזוהי תחילתו של היום הראשון ללמודים.
המראה שלה היה קשוח ודיבורה היה קריר ,הרשת פנים קשה ולא נעימה עטפה אותה .
"שקט!" היא צרחה, " אוי תיראו,בגללכם שכחתי לקרוא שמות ."
היא קראה בכעס והאשימה את הכיתה בעובדה הזאת .
"ידעתי שלא הכול יכול להיות מושלם," ליגל לחשה לבר.
"נו ,מה רצית . היא מורה להיסטוריה!" בר לחשה לה בחזרה.
"מורה משוגעת !" אמרה קצת יותר בקול .
"מי זה מדבר!?" המורה הרימה את ראשה והביטה מבט מקפיא בליגל ובר.
"את ,עם השיער הבלונדיני ,החוצה ! אצלי לא מדברים ."
"מה ? אבל .." ליגל ניסתה להשתחל למילותיה.
אך זה לא עזר והיא מצאה את עצמה משוטטת ברחבי בית הספר.
היא יצאה לחצר ובעטה באחת האבנים שהייתה ברצפה,מביטה רק עלייה.
"אחח ," היא פלטה הנחת כאב כשהתנגשה במישהו ,הוא שוב תפס את ידיה,אך המגע שלו היה קר.
היא הביטה וראתה את פניו של יותם .
"יש לי דז'הוו !" קראה וצחקקה ושראתה שהוא מביט בה בבלבול .
"יכולת פשוט להגיד סליחה." אמר באדישות מוזרה והכניס את ידיו לכיסים ,בוחן אותה.
"מה ? יותם ,כבר שכחת אותי ?" אמרה בבלבול.
יותם ? חשב לעצמו בועז, היא כנראה מכירה את יותם. היא חושבת שאני הוא יותם ,רואים שהיא לא מכירה אותו טוב . בין עצמו לעצמו החליט להעמיד פנים שהוא יותם וכך יכיר אותה יותר טוב,גופה היה חטוב והשיער הבלונדיני שלה משך אותו .
"הא, וואי ,בטח שאני זוכר אותך !אני כ"כ מצטערת ששכחתי " העמיד פני נזכר ,"רק תזכירי לי איפה בדיוק נפגשנו ?" הוא חייך חיוך ממזרי אך ליגל לא הבחינה בו .

-
"בר מזרחי?" אמרה המורה בעת הקראת השמות.
"כאן" בר הרימה את ידה .
"רמי קרן ?" שאלה ושום קול לא ענה ,"רמי קרן?" הרימה את קולה בכעס.
"מה ?הא? אני פה " התעורר לפתע רמי וענה על השאלה .
"אני רושמת לך איחור ,פעם הבאה תענה בזמן ."  ענתה בקשיחות ורמי לא טרח אפילו להתווכח עימה.
"מאיה אמואיל ?"
דממה בכיתה .
בר המבולבלת לא ידעה מה לענות וראתה שהמורה מחפשת את התלמידה בעיניה.
היא כ"כ הייתה רוצה שמאיה תהיה פה איתן ותשנא,תסבול ,תצחק ,תריב עם המורה החדשה כמו שתמיד נהגה לעשות.
"היא...היא ,היא כנראה לא תגיע היום " בר גמגמה והשפילה את ראשה.
"את טועה," כל נשמע מהכניסה בזמן שהדלת נפתחה וכל התלמידים הביטו לעברה, "אני דווקא פה "

-