האם אהיה מאושרת ?

כ"כ ריגשתם אותי...
כן,אני חייה ואין מילים לתאר כמה שאני מצטערת.
עברה כבר יותר משנה מאז הפעם הראשונה שעדכנתי את הבלוג...שנה שלמה של כיף לא נורמאלי.
הייתם הבית שלי ,מקום לנחמה,פריקה ותקווה חדשה.
נתתם לי את הכוח להמשיך לכתוב והרגשה של שייכות ,מקום שבו אני אהודה ולמרות כל הטעויות שאני עושה תקבלו אותי...כמו שאניJ

אני יודעת שאתם כבר חלקם התייאשתם,נטשתם והתאכזבתם. זכותכם המלאה,אני מאוד מבינה אתכם.
אף נדמה לי שהייתי עושה את אותו הדבר.
אך אף אחד לא יכול להיכנס לנעלים שלי.
הרגשתי שאין סיבה לכתיבה שלי ,שהימים עוברים ללא ערף ודף הוורד בשם "האם אהיה מאושרת?" לא יפתח גם היום.

הייתי צריכה את המוטיבציה,המוזה והרצון . הכל חלף ממני פתאום והפסקתי לכתוב.
עברו עלי כ"כ,אבל כ"כ הרבה דברים בזמן הזה. שיכולתי לכתוב על זה סיפור שלם שירתק. סיפור כואב עם לקח לחיים.
אז ...קוראים אהובים שלי, הישמרו והיזהרו לכם בדרכם,שימרו את ליבכם מצרה ואת נפשכם מדאגה. אל תפתחו לכל אחד ואל תאמינו לעובר ושב.
וגם כשחשבתם שזה מספיק בטוח ואפשר לסמוך ולפתוח את הלב באמת ,תחשבו שוב.
תמימות היא דבר נדיר,אך כאב אדיר.
שלא תחשבו ששכחתי אתכם,או עזבתי.
פחדתי ,זה הכל.
ידעתי את האכזבה הגדולה שחשבתם ופחדתי עד מוות להגיד לכם שאני שוב מפסיקה את הסיפור,ידעתי שאאכזב כ"כ. ידעתי שעל טעויות משלמים ואין דרך חזרה.
תנסו להבין?
אני עדין אוהבת אתכם..וזאת עדין אני של תמיד,נישארתי רק אני.
בקשר לפרק,הוא מוכן,אני פשוט מתלבטת עם להעלות אותו.
אני פוחדת שלא תאהבו את הכתיבה שלי ,כי יש לי פחד שהיא השתנתה ביחד איתי ולא לטובה.
יש לי פחד שלא תאהבו.
שלא תגיבו.
שלא נשאר פה אף אחד.
אתם פה עדין?

וזהו..
אוהבת ,טל- the new one.