9/2008
האם אהיה מאושרת ? פרק 41
Jonas Brothers -A Little Bit Longer
"ועכשיו רצינות .. דניאל " אמר אדם ברוגע ותפס את הכדור . דניאל הביט בו בצפייה .
"אנחנו צריכים לדבר על משהו . "
"משהו ? " שאל דניאל כלא מבין .
"כן , זה.." ענה בחיוב ולחץ , כפניו מתחילות להזיע .
"הכול בסדר אדם? אתה מזיע .." שאל דניאל בדאגה . אדם פנה אל הספסל והתיישב עליו , כאשר דניאל הולך בעקבותיו ומתיישב .
"מה אתה לחוץ , תדבר חופשי , זה בסדר.." דניאל ניסה להרגיע את אדם .
"האמת שזה לא כ"כ בסדר .." מלמל לעצמו .
"מה ?"
"דניאל , פשוט תן לי להגיד את זה. " נאנח.
"אני לא מבין אותך לגמרי אחי .. " דניאל נאנח והביט במגרש השומם כשרוח חמה מלטפת את מצחו .
"מאיה . ” אמר אדם לבסוף לאחר שתיקה .
משהו זז בגופו של דניאל למשמע השם הזה. הוא אפנה את ראשו אל אדם , לא מבין כיצד הוא מכיר את מאיה .
"מה ? מה אמרת ?" הוא חשב שלא שמע טוב .
"אתה מכיר אותה ,נכון ?" שאל אדם , מביט היישר אל עניו שנצצו מהשמש .
דניאל השפיל את מבטו , הוא רצה להעלם באותו הרגע .
"כן , אני מכיר ." אמר בשקט .
"דניאל , היא צריכה אותך .." אמר ברוגע וקשיחות . עיניו הבוהקות של דניאל הורמו והביטו באדם , עיניו לא שיקרו .
"על מה אתה מדבר ?" שאל .
"אתה יודע על מה אני מדבר .
" "מאיפה אתה מכיר את מאיה ?!"שאל דניאל בכעס . מי הוא שהתערב.
"זה לא משנה עכשיו , באמת שלא .." מלמל אדם .
" זה משנה ועוד איך . " דניאל התרומם בכעס מהספסל.
"תרגיע דניאל , אתה יודע כמה היא זקוקה לך ממש עכשיו ?" דניאל פתח את פיו על מנת להחזיר תשובה , אבל מיד סגר אותו , המילים ברחו .
ככול שהלב ניסה לשכוח , הוא רק זכר יותר .
"על מה אתה מדבר לעזאזל ?!"שאל דניאל בלחץ , תופס את ראשו ומעביר יד על שערו בעצבים .
"תלך אליה, היא זקוקה לך יותר מתמיד .. היא הרוסה , היא שבורה , היא לבד , לא קל לה , והמצב רק הולך ומתדרדר .." אמר , מנסה לגרום לו להבין , מנסה להחדיר לו את הרגש והרחמים , להחזיר אותו למציאות .
בניתים , היה ניראה כאלו הוא חיי התוך חלום , רק שהחלום הפך לסיוט בשבילו .
=לעצור את השיר בנקודה שהגעתם.=
המים הפושרים ניתחו בגופו של דור ללא הפסקה, הוא רצה לשטוף את גופו מלכלוך , שלא ניראה לעין .
תמיד כשהתקלח , היה זה זמן לנקות את הראש, תרתי משמע .
כל המחשבות הרעות היו נעלמות , זה היה רק הוא ועצמו .
הוא עצם את עיניו , וניסה לזכור רק את הטוב .
נגה כבר עשתה את צעדיה אל הבית , ונעמדה מול דלת הכניסה .
לא לפני בדיקה מקיפה שהכלב הארור של משפחת אמויאל לא נמצא בסביבה .
ידיה העדינות דפקו קלות בדלת , בזמן שחיכתה לתשובה כל שהיא , סידרה את שערה פעם נוספת ובדקה את האיפור במראת האיפור הקטנה, שהייתה מונחת בתיק תמיד .
הדלת נפתחה ואמא של דור עמדה שם.
"שלום נגה , אותך לא ראינו הרבה זמן " חייכה אליה מיטל חיוך קטן , אך חזרה למבטה העצוב .
נגה חייכה , " כן..היו קצת , בעיות .." מלמלה בחיוך צבוע.
"זה בסדר , את לא צריכה להסביר לי . תכנסי , דור למעלה , בחדר " חייכה בנחמדות .
"תודה ." החזירה נגה בנחמדות ועלתה את המדרגות . כשהיא מהססת , פתחה את הדלת והופתעה לגלות חדר ריק .
זרם מים נשמע מהחדר האמבטיה של דור .
היא חייכה חיוך זדוני ואחלה פושטת את בגדייה .
"תודה ." אמר דניאל באדיבות לנהג המונית כשנכנס למונית ,אחרי רדיפה וחיפוש אחרי אחת .
"אז , לאן אתה צריך ילד ?" שאל הנהג והביט בו דרך המראה, עיניו היו בוחנות .
"א.. בית חולים איכילוב ,כניסה ראשית . " אמר בהיסוס ,מביט בקרחת שלו. הנהג הנהן והנסיעה החלה .
"תגיד , מה יש לילד לחפש בבית חולים ?" שאל פתאום .
חטטן , חשב דניאל . "אני מבקר מישהו . " ענה בחוסר סבלנות .
"הא, משפחה , חברים ?" שאל בהתעניינות והתה את ראשו לעבר המושב האחורי .
"במקום לשאול שאלות עדיף שתתעסק בנהיגה , לא עצרת בתמרור עצור . " העיר דניאל והביט בו בהתרסה .
הנהג תקע את מבטו בדניאל לכמה שניות וחזר לכביש.
"זהו , הגענו , בהצלחה בביקור . " אמר הנהג ושוב בחן אותו .
"טוב , תודה ." מלמל ושילם .
הילדים של היום , חשב הנהג, בסה"כ מנסים להיות אדיבים ונחמדים אליהם והם יורקים לך בפנים .
הוא נאנח אבל מהר חזר לעצמו והתניע את הרכב כששמע צפירות זועמות מאחורה .
ערומה , פתחה נויה בשקט את דלת המקלחת , מנסה לא להרעיש ולעורר מהומה .
היא התקרבה באיטיות אל זרם המים , כשגופו ופניו של דור מופנים לכיוון השני , ועיניו עצומות .
היא בחנה אותו וחייכה , מתקרבת אליו ומחבקת את גופו הרטוב מאחורה, נצמדת אליו .
"בר.." הוא נאנח , מרגיש את ידיה מלטפות אותו בעדינות . היא המשיכה ללטף אותו , כשהיא מנשקת את צווארו .
"את מדהימה . " הוא לחש אליה ונאנח בהנאה .
ליגל ורוני היו בחדר שלו . "איפה נעלמת כל השבוע ?" שאל .
"מה..הא..אני.." היא גמגמה ,לא יודעת מה להגיד , איזה שקר להמציא .
"כן?" שאל .
"סתם . " מלמלה בהסגרה .
"ליגל , את מסתירה משהו ?"
"לא !"
הוא קרא אותה כמו ספר פתוח .
"אני מכיר אותך יותר מאשר את עצמי , מה קורה ?"
"כלום , זה..אסור לי .." היא השפילה את ראשה .
"אסור לך , מה ?"שאל בבלבול,"מותר לך הכול ,את יכולה לספר לי , זה רק יקל עליך , במקום להסתיר ממני."
"רוני ,זה..." היא נשמה עמוק , " מאיה , תת-תזונה , אנורקסיה , קריסת מערכות ,נפילה במדרגות , נכה . "
הלב של רוני צנח לרצפה . "מה !??!!" הוא צרח .
"אני מצטערת . " היא מלמלה .
כל הגוף שלו התחמם בעצבים , " איך יכולת להסתיר ממני את זה ?!?! מה את סתומה ?! ראבק !" הוא צרח עליה בכעס והעיף את מה שעמד בדרכו .
"רוני, תירגע . " מלמלה כשדמעות בעיניה . היא נפגעה ונבהלה .
"לא אני לא ! ואת תגידי לי עכשיו איפה היא מאושפזת ! " הוא שוב צרח .
"איכולוב . " מלמלה באכזבה . הוא כבר היה מחוץ לדלת .
בר הגיעה אל בית משפחת אמויאל .
היא הביטה בבית בהתרגשות הרימה את עיניה למטה ,לחשה לעצמה תפילה, נשמה עמוק ותקתקה בדלת .
"רגע!" נשמעה קריאה ,ולאחר כמה שניות אימו של דור עמדה בפתח .
"הו ! בר!" אמרה מיטל בהפתעה ובלבול .
"שלום מיטל , מה קורה ?" שאל בר בחיבה וחיבקה אותה .
"ב..סדר" אמרה בגמגום ."את מחפשת את דור ?" שאלה .
"האמת שכן ." חייכה . מיטל הביטה בו בהפתעה , גם נגה וגם בר ? מה קורה פה .
"הא..הוא למעלה . "מלמלה .
"תודה , אני אעלה . " היא חייכה חיוך חמוד ועלתה . מיטל הביטה בה עולה .
"בבקשה שזה יגמר בשלום . " מלמלה ולעצמה וחזרה למטבח .
=להחזיר את השיר מהנקודה שעצרת בה.=
דניאל הביט סביב , וראה שהחדר שלה ריק .
הוא פתח את הדלת והביט בפנייה שנראו כ"כ שלבות ורגועות .
איך ה' יכול היה לפגוע במלאך ?
הוא התיישב מולה , מנסה להרגיע את ליבו הדופק .
"אני מנסה להישאר אדיש , אני ממש מנסה " החל לדבר אליה .
הוא גיחך לעצמו , " זה ממש לא הולך לי , אני דואג לך יותר מידי , תיראי אותי ...מילה אחת , ואני כבר פה. " הוא שתק דקות ארוכות והשפיל את מבטו .
"אני רוצה שתהיי בסדר , " אמר בקול חנוק מעט . " אני רוצה שתקומי ותלכי על הרגלים , שיהיה לך כוח לרצון ולבעוט , שיהיה לך רצון לחיות . "
"אולי אני רוצה יותר מידי ?" שאל ,למרות שידעה שלא יקבל תשובה .
הוא התקרב אליה , וליטף את פנייה , "למה את כ"כ יפה ?"
הוא נשך את השפה התחתונה וקירב את פניו לשלה , מביט מה מקרוב עד שכמעט שפתיו נגעו בשלה .
הוא לא יכול היה להתאפק ונשק על שפתיה , משלב את שפתיו שוב ושוב בשלה .
'לא.' הוא מיהר להיזכר ולהתרחק .
"את..את צריכה לשנוא אותי, את שומעת , לשנוא . לתאב , לא לרצות לראות אותי , להתרחק , שלא יכאב לך , שאני לא אהיה חסר לך . כי זה בדיוק מה שאני אעשה . " אמר בהחלטיות ובלבול , מנגב את שפתיו .
"אני שוכח ... אני ממשיך . "
בר ראתה שדלת חדרו פתוחה כשהתכוונה לתקתק , ונכנסה לחדר .
"דור ?" החדר היה ריק , והיא שמעה את זרם המים .
היא חייכה והלכה לכיוון חדר האמבטיה ,
פותחת את הדלת ....
נגה ודור , עדין היו מתחת לזרם המים , כשנגה מלטפת את גופו של דור ומנשקת את צווארו . שומעות את המילים הרכות שלו .
הוא הסתובב אליה, ורצה לראות את פניה היפות , לנשק את שפתיה . הוא פקח את עיניו ו ..
"נגה ?!" אמר בבהלה .
אבל זה היה מאוחר מידי , באותו רגע הדלת נפתחה .
בר עמדה שם מבוהלת כשעיניה המלוטשות דמעו .
-
בר שבורה ,
נגה מאושרת ,
דור מבולבל ,
רוני כועס ,
ליגל מאוכזבת,
דניאל מאבד את עצמו ,
ואדם מגלה את רגשות האשם.
וכשכולם נמצאים בבעיה , ואף אחד לא מוצא את הפתרון ... מה אז ?
מקווה שאהבתם את הפרק , השקעתי :)
החודש עומד להגמר , ואת האמת , קצת התאכזבתי , בסטטיסטיקות ,כשרואים את מספר הכניסות מידי חודש ,החודש הזה , מספר הכניסות ירדו בחצי מחודש שעבר\: אתם חושבים שזה בגלל שאני לא מעדכנת הרבה ,או שהסיפור כבר לא כמו פעם ?
את האמת אני אשמח לשמוע .
-עריכה-
איזה סתומה אני , שכחתי לאחל לכולנו ..
שנה מדהימה , מופלאה , נפלאה .
שנה של אהבה .
שנה בלי אכזבות , שנה של ציפיות רק לטוב
שנה של חיוכים וצחוק
שנה בלי דמעות של עצב .
שנה של ..תמשיכו את מה שאתם מאחלים לעצמכם :]
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^^^You could be so happy
