היום ניצלתי את כל היום שהייתי חולה ונשארתי בבית כדי לכתוב לכם פרקים.. ככה שעכשיו יש לי כבר הרבה פרקים מוכנים... ורק שתדעו שעשיתי את זה במקום לנוח.. כי אני באמת לא מרגישה טוב, אבל ידעתי שאם אני לא אעשה את זה לא יהיה בטח פרק היום וגם מחר כי מחר אני לא אהיה בבית רוב היום ולא יהיה לי זמן לכתוב.. אז רק שתראו כמה אני מתאמצת כדי שיהיה לכם פרק...

מהפרק הזה.. חלק מהפרקים יהיו עם 'נקודת המבט של..' זה יותר נוח לי לכתוב ככה, ולבטא את הרגשות של כולם בסיפור.

דרך אגב.. ממש תודה על התגובות שלכם.. ממש כיף לי לקרוא אותם!!!

טוב אז הנה פרק 11, מקווה שתהנו

בפרק הקודם:

**"מה? רגע תגידי לי עכשיו באמת... את אוהבת אותו או שזה סתם איזה זיכרון קטן שנשאר לך מפעם?"

"אממ.. אני............................"

**ביל: "פרסמו בכל אתר שקיים תמונה שלך ושל קייט מתנשקים על יד בית הקפה איפה שהיינו היום"

טום: "מה אתה רוצה ממני?! מה אכפת לי מהתקשורת המזויינת הזאת? וכבר נמאס לי כבר מכל המעריצות הסתומות האלה שחושבות שבכלל יש להן סיכוי להיות ה'אחת' שלי!"

פרק 11:

"אממ.. אני לא יודעת... עד היום חשבתי שהצלחתי לשכוח אותו, אבל היום כשהוא פתאום הופיע, הכל התערבב לי, כל הרגשות... הגעגוע, האהבה, הכעס, והאכזבה... ועכשיו אני כבר לא בטוחה... אני צריכה עוד קצת זמן כדי לחשוב על זה" ענתה לה קייט

"אה הבנתי..

"אוי פאק תראי מה השעה.." אמרה לורן כששמה לב שהשעה הייתה כבר 1 בלילה, הן לא שמו לב שעברו שעתיים בזמן שהן דיברו ז עם זו

"וואי נכון.. אני עוד צריכה לקום מחר מוקדם.. לפני ש'בן' התקשר קבעתי ראיון עבודה.. לא רציתי לבטל אותו כי לא ידעתי מה הוא יציע לי.. אז יש לי מחר ראיון עבודה בבוקר" אמרה קייט ואת המילה 'בן' אמרה עם זלזול רב בקולה.

*נקודת מבט של לורן*

חיכיתי שקייט תחזור הביתה כי רציתי לבקש ממנה שתבוא איתי להלוויה.. לא רציתי ללכת לשם לבד, לוקאס בקושי דיבר בזמן האחרון ואמא עדיין בבית החולים ובגלל שהרופא אמר לנו שהיא לא תוכל ללכת להלוויה אני ולוקאס החלטנו עדיין לא לספר לה את האמת, הייתי צריכה מישהו שיתמוך בי שם ולא היה מי חוץ מקייט ואולי אנה.. אחותו הקטנה של אבי שאהבתי מאוד, ידעתי שאני לא אהיה מסוגלת ללכת לשם בלי קייט כי בטח גם אנה תהיה בדיכאון, אבל לא הספקתי לבקש ממנה כי כשהיא נכנסה הביתה התחלנו לדבר על מה שקרה לה עם טום.

 היא סופסוף נזכרה לספר לי שהיא מכירה את טום קאוליץ טוב מאוד, אפילו יותר מידי טוב, הרגשתי מאוכזבת ממנה שהיא לא סיפרה לי על זה עד עכשיו, אבל התעלמתי מזה, הרי היא במצב קשה כרגע..

היא נראה נורא עצובה ולא הייתי רגילה לראות אותה ככה למרות שגם אני לא הייתי במיטבי.. תמיד היא הייתה שמחה וקופצנית. לא הכרתי את הצד העצוב שלה כמעט.

החלטתי שאני לא אעלה את הנושא של ההלוויה.. אני כבר אלך לבד, אני לא רוצה להכביד עליה, מקסימום אני אלך באמצע אם יהיה לי קשה מדי..

*נקודת מבט של קייט*

לורן עדיין נראתה לי נורא עצובה בגלל מות אביה.. היא גם נראתה נורא עייפה, כאילו עברו עליה כמה לילות ללא שינה, למרות שרק היום הכל קרה. חשבתי שהיא ממש גיבורה, בדרך ההתנהגות שלה... חוץ מזה שהיא הייתה ממש עצובה, היא לא נתנה לזה להשפיע עליה יותר מידי..

גם הרגשתי נורא אשמה על כך שרק עכשיו סיפרתי לה את כל הסיפור עם טום ושמתי לב להבעת פניה שהייתה קצת מאוכזבת ממני..

דיברנו על כל מה שקרה לי היום ולפני ארבע שנים בערך... עד השעה אחד.. בסוף נזכרתי באבא של לורן ורציתי לשאול עליו ועל אמא שלה, אבל לא רציתי שהיא תהיה עצובה במיוחד שעכשיו היא הולכת לישון וידעתי שאם היא תיזכר בו היא בטח לא תצליח לעצום עין כל הלילה מרוב דמעות...

צחצחנו שיניים והלכנו לישון...

"טום אל תצעק עלי! אני בסך הכל רוצה לעזור! אם ככה אתה מתנהג אלי אז נראה לי שאני לא אעזור לך יותר! כשתרצה לדבר אלי נורמלי תוכל להתקשר.." ביל צעק על טום וניתק

טום ניתק גם הוא את הטלפון ואחרי שניה הוא שוב צלצל...

"מי זה?" הוא ענה בעצבנות

דיוויד: "טום זה דיוויד" גם הוא נשמע עצבני

טום: "אוי עכשיו גם אתה..." הוא אמר בייאוש

דיוויד: "כה גם אני!! עכשיו בא לך להסביר לי למה אתה עומד באמצע רחוב ומתמזמז עם עוד אחת מהזונות שלך כשאתה יודע שיכולים לראות אתכם?!"

טום: "היא לא זונה!!!" הוא צעק עצבני יותר מתמיד

דיוויד: "לא מעניין אותי במה היא עוסקת במשך היום, או במקרה שלנו במשך הלילה! אני רוצה לדעת למה עשית את זה! אין לך טיפת אחריות?! עכשיו כל התקשורת רוצה לדעת מי זאת הבחורה הזאת שלך.. לא מספיק שכבר קיבלת את התדמית של הזיין.. עכשיו אתה גם רוצה להוכיח את זה לכולם?!

טום: "דיוויד אולי תסתום את הפה כבר?! אני לא איזה כלב שלך שאתה יכול להוציא עליי את העצבים! אני אעשה מה שבא, לי מתי שבא לי, עם מי שבא לי! ואני לא שואל אותך ולא אף אחד אחר!!! אין לי כוח לצעקות האלה שלך מספיק רע לי בלעדייך..." טום הוציא עליו את כל העצבים בצעקות חזקות

דיוויד: "טום אני מבין שיש לך חיים מחוץ ללהקה, אבל אתה צריך להבין שהרבה דברים שאתה עושה יכולים להשפיע על הלהקה... אתה צריך לחשוב גם על האחרים.." הפעם דיוויד דיבר בשקט, הוא הבין שמשהו עובר על טום והוא לא רצה שטום עוד פעם יתעצבן

טום: "בסדר, אני לא אתנשק עם אף אחת יותר בפומבי, סבבה?" הוא אמר, רוצה כבר שהשיחה תיגמר

דיוויד: "בסדר, אבל אני צריך לקבוע לך ראיון, כדי שתסביר שזאת הייתה סתם איזה מישהי שיצאת איתה פעם אחת ואין ביניכם כלום.. הרי בכל מקרה יש לך את התדמית הזאת של הזה שמזיין כל דבר שזז אז נראה לי שכולם יאמינו לזה.."

טום: "בסדר, ביי" הוא אמר, למרות שזה בכלל לא היה בסדר, והוא ידע שאין סיכו החיים שהוא יגיד דבר כזה על קייט, אבל לא היה לא כוח כרגע לריב עם דיוויד שוב, הוא רצה שקט..

"אני נשבע שאם הפלאפון הזה שוב מצלצל אני זורק אותו מהגג" הוא אמר לעצמו

אני יודעת שהפרק משעמם... יש מצב שיהיו עוד איזה שניים כאלה אבל אחר כך הפרקים יהיו יותר מעניינים.. =]

יאללה רוצו לעשות מנוי :)

אה ודי נמאס לי מהעיצוב הזה אז אם מישהי יודעת לעצב יפה ומוכנה לעצב לי.. אז שתגיד לי בתגובות.. :)

התגובות מחכות אך ורק לכם.. אז אל תתנו להם לחכות יותר מידי. קדימה..  XD