Never Say Never

איך איך בשניה אחת הכל מתהפך?

מה שהיה צריך הוא רגע אחד קטן כדי להפוך אותי.

איך איך אני נותנת לאנשים את הכח הזה? למה אני נותנת להם את הכח הזה?

מה לא למדתי מפעמים קודמות? לא סבלתי מספיק? כאילו עד שאני ישבר לגמרי זה לא יספיק?!

כמה אדם אחד יכול ליסבול? זה נורמלי בכלל שעוד לא היתמותתי? למה אנשים רוצים את זה? עשיתי משהו למישהו? פגעתי? אם כן אני מתנצלת, באמת מעומק הלב כי אני לא היתכוונתי וגם לא אתכוון לפגוע במישהו שלא עשה לי כלום, על אחת כמה וכמה במי שתמך ועשה טוב. לא עשיתי טוב? עשיתי רע? באמת אני רוצה להבין עשיתי משהו למישהו?

אני צוחקת מחייכת וניראת רגיל, אבל בפנים, בפנים אני כבר לא יודעת מה זה חיוך. התאוריה שפיתחתי נכונה; אושר [או לפחות שחושבים שמאושרם] זה רק כלי כדי לתת לאדם להוריד אותך יותר נמוך ממה שהיית קודם.

אנשים הם גזע מגעיל ודוחה של יצורים שאוהבים, מה זה אוהבים, כמו ערפדים שותי דם, אנשים שותי אושר בידיוק כמו ערפדים, עד שם לא הרגו אותך הם לא שבעים.

אני? מעדיפה למות ולא ליחיות ככה.

הייתי, חייתי, נשמתי. עכשיו כבר לא.