יש לי הרגשה כזו לא יודעת.
היא לא טובה, היא מכאיבה.
כאילו אני לא שייכת לפה, לא טוב לי פה.
אני מרגישה גאילו אני צריכה לשמור את כל הרגשות שלי בפנים, כאילו אני לא יכולה לספר לאף אחד.
עד שמצאתי מישהו שאני יכולה ממש לשבת ולדבר איתו אז רגע אחד הוא מדבר איתי ואני מספרת וככה גם הוא אבל דקה אחרי זה הוא כאילו לא מראה את זה, כאילו הוא רוצה לשמור את זה בסוד, כאילו הוא מתבייש בי.
אני צריכה לפרוק, ממש עכשיו, לפני שאני מתפוצצת.
אומרים שליפעמים מרגישים בודדים אבל אף פעם אתם לא לבד. אני לבד.
כל כך צריכה חבר/ה שיתמכו, שיהיו פה בישבילי.
כן יש לי חברים, אבל אין לי ממש חבר/ה אמיתיים ב-100% שאני יכולה לדבר איתם.
מרגישה לבד, מרגישה בודדה בעולם הזה, בעולם שכפו אותו עלי.
רוצה חבר שיתמוך וידע להקשיב לי ו.. אני צריכה מישהו בעולם הזה!
אני מרגישה שאני עומדת להיתפוצץ, כמה רגשות ומחשבות יכול להכיל אדם אחד? כל הלחץ, כל הציפיות, מה הם חושבים שאנחנו? מכונות?
צריכה אדם אחד אמיתי בכל עולם השקר הזה.
צריכה אדם אחד שישמור עלי בכל העולם המפחיד הזה.
צריכה אדם אחד לצידי שיודע להבדיל בין טוב לרע, או לפחות לנסות.
צריכה אדם אחד בישבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
