אני יודעת שנטשתי פשוט הייתה לי תקופה עמוסה ביותר... כמה פרים לעידכון:
1. גיליתי שיש לי פריצת דיסק..
2. החלום שלי היה כל כך קרוב יכולתי לגעת בו וכמו שמתאים לי זה בסוף לא קרה, אבל יקרה.. לפחות לפי אבא שלי..
3. עברתי את המבחן קיץ במתמטיקה, אני נשארת בהצתיינות.
בעיקרון אין עוד משהו חשוב שקרה ואני לא עידכנתי.. אז נתחיל במה שרציתי לכתוב..
לכל אדם יש כוח משלו גם אם זה סתם לדעת להגיד את המילה בזמן, או בידיוק לא.. אני עליתי על הכוח שלו הוא יכול לשגע אדם ב5 דק' רגע אחד הוא נחמד, אחראי, בוגר, עדן 'שלי' חמש דק' אחרי כאילו לא היה מה שהיה ליפני חמש דק' הוא חוזר להיות אובר ילדותי, אובר מציק, מעליב, פוגע, ילד בן 5, עדן 'שלהם'. אני לא מבינה הוא עושה לי את זה בכוונה? הוא לא שם לב? הוא מתבייש בעצמו? אני מדמיינת? יש לו פיצול אישיות? יש לזה בכלל הסבר? אני לא יודעת אבל מה שבטוח זה שה מוציא את זה מדעתי... הוא לא אמר לי כלום ויכול ליהיות שאני סתם מדמיינת אבל עצם העובדה הזו משגעת אותי, אני יושבת בסבבה עם יסמין ונחום הוא בא מתיישב לידי עד לפה הכל סבבה ואז הוא שולח יד ומחבק אותי למטה אבל בצורה לא בולטת, לא שיוכלו לדעת שיש משהו. אז נחום שם לב ורומז לעדן בשקט 'מה קורה עדן? צריך לספר לי משהו?' והכל סתם במין נגיעה כזו.. עדן לא ממש מתייחס אבל קצת מוריד את היד.. קצת מבלבל אבל בסדר.. אחרי זה קמנו וזה ואז הוא מתחיל אם השטויות שלו וזה מצחיק ונחמד שהוא מתחיל מלחמת כריות וכזה.. אבל אין לו גבול נחום מראה הכי בקטנה סימנים שהוא לא מבין ממש מה הולך פה ביני לבנו אז זה כאילו מישהו לחץ על כפתור ואז הוא הופך ליהיות עדן 'שלהם' מגעיל ומעליב, אובר ילדותי ושפוט פשוט שפוט.
אני לא מבינה אבל בכלל למה אני נעלבת, נפגעת ובכלל משתגעת.. הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי הוא לא אמר לי שהוא בקטע אפילו לא ברמיזה הכי קטנה שאפשרית במילים וכנ"ל אני.. אבל אני לא דימיינתי הוא חיבק אותי לא דמיינתי, אני הרגשתי את החום, את השילוב של החום והעדינות אם הגסות הזו אבל לא בהגזמה של שרירים, כזה מגע רק של עדן.. אבל אולי זה בא בקטע של ידידים.. אבל זה היה כזה חיבוק.. לא של ידידים.. חיבוק שאומר 'תישארי איתי' כזה של לשמור אותי איתו.. לא חיבוק נגיד כמו של נחום.. חיבוק חם אבל חיבוק של ידיד.. אין מה לעשות יש הבדל..למה בנים הם עם כזה שמסבך את הדברים? למה הוא לא יכול פשוט להגיד לי אפילו בSMS או בפייסבוק.. למה סתם לבלבל לי את השכל ולשגע אותי? לתת לי להיתחן במחשבות מיותרות מה זה אומר.. אבל אולי אני לא אמרוה לחשוב? אולי זה באמת דימיון שלי? בעיקרון אני לא אוהבת אותו... אבל אני כן מחבבת אותו.. אני פשוט לא מספיק מכירה אותו.. אבל אם הוא יציע משהו אז יש סיכוי ממש טוב שיצא מזה משהו.. אפילו שזה יהיה הכי מוזר בעולם עם ניהיה ביחד.. זה ישנה הכל במועדון.. זה יהיה אחרת.. לא אכפת לי לנסות פשוט אם נסתיר אז ירגישו שיש משהו, אם נגיד אז לא יסתכלו עלינו כמו קודם, אולי אפילו לא יצליחו להבין.. כי אנחנו לא הזוג הכי צפוי.. אבל אם נגיד ניהיה ביחד וניפרד זה ישפיע בצורה לא נורמלית... אוףף תיראו לאן הגעתי לאם נפרד אפילו לפני שהיה ממה להיפרד... אוף אני כזו סתומה כל פעם זה אותו סיפור חושבת חושבת חושבת ובסוף מרוב שחשבתי אז לא היה כלום וניפגעתי סתם בלי שהוא באמת עשה משהו.. אולי הוא פשוט מתבייש ממני? אולי הוא לא יודע איך להגיד לי את זה? תאמת הוא עשה דברים כאלה עוד לפני שבכלל שמתי לב.. דוגמא, המד"ב [סוג של מדריך] שלי ביקש ממני וממנו לעשות פעולה באיזה יום שלא היה ביה"ס לא זוכרת די מזמן.. וקבענו ל1 בצהריים היינו שם וסידרנו עם המד"ב פעולה ותיכננו הכל וסידרנו הכל אולי תוך שעה שעה וחצי.. קבענו פעולה לשעה 21:30 ומ3 בצהריים שסיימנו היינו שם שיחקנו ב-X-BOX ועישנו כל מיני שטויות בסוף היינו שם עד 20:30 ושאני חושבת על זה כל פעם שרציתי ללכת אז הוא שיכנע אותי להישאר.. ואחד המשחקים ששיחקנו היה מפחיד אז כל פעם שפחדתי הוא חיבק אותי והיינו שם מחובקים כמעט כל הזמן.. והיו גם כמה פעמים שהוא ניסה לנשק אותי אבל.. לא יודעת למה לא שמתי ממש לב.. וקבענו להיפגש שם לפני שכולם באים ואני לא ממש שמתי לב לשעון והוא בא אלי הביתה! דבר שבחיים לא היה קורה! אבל ממש לא! וראיתי שהוא היתעכזב שלא עלינו קודם אבל חדבתי שזה סתם בגלל שהוא חיכה לי שם.. עכשיו זה ניראה שונה כי שהגיעו כולם ראיתי איך הוא ממש ממש מתבאס כאילו הוא רצה משהו אבל הלכה לו ההזדמנות.. ועכשיו אני מבינה.. והיה גם איזה טיול שהוא בא לי בלילה/ערב לאוהל וממש היתקרב אלי תוך כדי חיבוק.. איך הייתי טיפשה כל כך ולא שמתי לב? איך? אולי בגלל שלא עשיתי כלום הוא הבין שאני לא ממש בעניין? אני טיפשה! פשוט טיפשה! מפגרת דבילית איך? איך לא ראיתי?! הייתי תמימה וחשבתי שהוא סתם עוד ידיד! תמיד תמיד התמימות שלי הרסה לי וגם תמיד אמרו לי את זה! איך לא שמתי לב? איך אני פשוט עיוורת. אני מסתכלת אבל לא רואה, אני שומעת אבל לא מקשיבה, אני נוגעת אבל לא מרגישה. אני פשוט טיפשה. אני הורסת לעצמי כל דבר טוב פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם. סתומה טיפשה מפגרת.
למה עושים לי את זה? מה הייתה הבעיה שלו פשוט להגיד לי? למה הכל ברמזים? מה אני ארוץ ואספר? ואם אני לא מספיק מבינה כדי להבין את הרמזים? למה אי אפשר פשוט ליהיות כנים וחדים? מה הבעיה לקחת סיכון ליפעמים? יש משפט שאומר "גודל הסיכון כגודל הסיכוי" למה אנשים לא סומכים עלי? הרי אני זאת שאתה מחבב! אתה אמור לסמוך עלי, אתה רק הורס לנו! למה? למה זה טוב? זה כיף לך לשגע אותי? אתה אוהב אותי משוגעת? אם כן אז אני מעדיפה לא. זה לא טוב לבריאות הנפשית שלי וגם לא ממש לפיזית. אני נכנסת לסרטים ועל מה? על כלום! אם אתה אוהב שאני בסרט אז כך אותי לקולנוע, אתה יודע מה? כרטיסים עלי. אבל למה לעשות את זה? זה כיף לך להוציא אנשים מקו השפיות? כי תיקח בחשבון זה יכול לעלות לך בזה שלא תראה אותי יותר, וזה יכול להיתבצע בשתי סיבות, 1 שימאס לי מזה ואני פשוט אתרחק ו2 זה שבסוף יאשפזו אותי בבידוד. בשתי המקרים אתה מפסיד... אנשים משפט לחיים: "או שחור או לבן" או שתגיד לי מה שאתה רוצה בבירור לא ברמזים או שתשתוק ותוכל לעצמך תלב בלי שום קמץ של אינפורמציה.
אני יודעת שאני חופרת, אתם לא חייבים לקרוא.. פה אני פשוט כותבת אז..
גם כן שעה לכתוב.. ארבע בבוקר
הטיפשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
