אבל אני זכרתי ולמרות זאת אני מצונן עכשיו. אולי זה בגלל המזגן...

בשישי בבוקר, אחותי מעירה אותי בטלפון ומודיעה לי שנוסעים לשבת לכינרת. אני כמובן קפצתי על ההזדמנות ואמרתי שיקחו את אבא שלי ואני אוכל להשאר לבד. במחשבה לאחור, זה כנראה לא היה חכם כ"כ, כי ממש לא רציתי להיות לבד ביומולדת, אבל ככה יצא.

עכשיו שבת יצאה, אני לא אוכל את הלב שלא נסעתי, אבל מחפש נואשות מה לעשות היום ואת מי אני יכול לפגוש כי כולם עסוקים כ"כ...

גם הצינון הזה לא עושה איתי חסד...

נו טוב, נלך להכין כוס תה ולעבור שוב על הספר טלפונים.

אולי נמצא מישהו ללכת איתו לשתות מרק חם...