"היי אלכס! זה אני. איליה! החבר שלך? כן. אני יודע שעברו כבר 4 חודשים. אבל רק רציתי לבדוק מה שלומך.
לא יכלתי לשלוח לך אימייל לפני בגלל שהמחשב שלי היתקלקל. אוהב הרבה, איליה."
היסתכלתי על המילים דקה ארוכה.
לא יכולתי להאמין! אחרי 4 חודשים. שלא שמעתי ממנו ולא כלום, הוא חזר לחחים שלי.
הוא היה כל כך טוב בלהיעלם!!!!! אחרתי לעצמי.
"נווו!!! אלכסססס!!! את באה?!" צעקה אנה וקטעה את כל מחשבותי.
"כןן.. אני באה!" אמרתי בעצבים.
"יאללה! באים לאסוף אותנו עוד 5 דקות!!! צאי כבר מהאימייל!!!!" צעקה שוב.
סגרתי את האימייל שלי, וכיביתי את המחשב. אני ואנה יצאנו מהבית, וההסעה באה.
מאז שאיליה נסע חזרה, היתמכרתי לטוקיו הוטל.
המחשבה שאני אפגוש את האלילים שלי ממש ממש ריגשה אותי, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על ביל וטום.
(הערה אישית שלי: עכשיו אני כבר לא כל כך אוהבת אותם, אבל הם ממש נחמדים מדי פעם לשמוע.. ועם הם באים לארץ לפני שאני נוסעת או אחרי שאני חוזרת, אני הולכת שוב להופעה!!! סוף הערהXD)
בערך ברבע הדרך, הנהג החליף תחנה ברדיו. ופתאום התחיל להיתנגן שיר שהזכיר לי את איליה. מאותה השניה שקלטתי את השיר, לא הפסקתי לחשוב עליו.
כשהגענו (שזה היה בסביבות 1 בצהריים), חיכינו מחוץ לשערים. היצטלנו, כתבנו על הקירות, אבל לא יכולתי להינות אפילו מהשירה בציבור (שירים של טוקיו הוטל), רק בגללו. אך ורק בגללו.
השערים ניפתחו, וכולם רצו לעבר האולם. היה כזה לחץ מדלת של האולם שהדלת היתנפצה. ריסים עפו עלי, ועל כל שאר הבנות (או כמה מהבנים היחידים שהיו שם). היתי ממש מתחת לדלת, אבל המאבטח שם החזיק לי אותה כך שהיא לא תיפול עלי. הודתי למאבטח וניכנסתי פנימה.
בהופעה, היה משהו שהשכיח ממני את איליה. אולי זה לראות הופעה חיה של הלהקה האהובה עלי.. אולי זה היה משהו באנרגיות המטורפות שהיו שם מכל המעריצות. אולי זה המבט המהפנט של ביל, אך משהו השכיח ממני אותו.
כשיצאנו מההופעה, וחיכינו להסעה חזרה הביתה, שוב חשבתי על איליה.
באותו ערב, כשההופעה ניגמרה, ואיליה חזר, הרגשתי הרגשה של ריקנות פיתאומית.
כאילו, אין יותר אלכס. יש מין צל עם מסכה שמחה ומאושרת ממש מההופעה ומהחיים בכלל.
====
עבר חודש מהופעה. כרגע, אני הולכת לפעילות קהילתית בנושא דרמה. פגשתי שם בחור ממש חמוד שקוראים לו גם אלכס, ואנחנו אפילו סוג של ביחד.
לא שמעתי מאיליה כבר חודש, והיתי מאושרת עם אלכס. מאוד מאושרת.
הוא השכיח ממני את איליה, ולאט לאט, כבר שחכתי ממנו לגמרי, וזאת היתה הרגשה ניפלאה.
====
כשחזרתי הביתה מהפעילות הקהילתית, היתחברתי לאיסיקיו. היסתכלתי מי מחובר.
הדבר האחרון שאני זוכרת זה שברגע שקלטתי את השם של איליה הכל היטשטש, וזהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
