הכבשה בשירות המדינה

לא ממש מתחשק לי ללכת לישון, אבל חייבים כי מחר צריך לקום מוקדם לשירות.

"כי מה אפשר לעשות מלבד לחכות
לחכות שיגיע בוקר חדש
מה אפשר לעשות מלבד לחכות
בשקט בשקט לבוקר חדש" (רונה, ברור שזה רונה)

עד לתקופה מסוימת לא הייתי טיפוס שמצטער על דברים מהעבר, אבל לאחרונה יש סיפור אחד שרודף אותי.

"
לא ידעתי איך לחזור
מהפעם האחרונה
אל הרגע שלפני הטעות הראשונה
לא ידעתי איך לחזור
מקרקעית הבור
אל מפלס הנשימה
אל הפעם, אל הפעם הראשונה" (רונה, שוב)

יקח עוד הרבה זמן עד שאני ארפה מהעניין הזה, או עוד הרבה אנשים.

"אני לא אפסיק לרצות אני לא אפסיק לרצות
אני לא אכנע לרעיון הזה
שאי אפשר כי איפשר כי איפשר
זה עיניין של השרדות גם אם תגיד לי שדי כבר ונגמר
אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר" (רונה, אחרון ודי)

כן, זה פוסט מאוד מסתורי ולא ברור ועמוס בשירים של רונה קינן (נו, כל שנה יש לי תקופה כזו שהיא היחידה שאני מצליחה לשמוע) אבל אל תשכחו שהשעה כבר עשרה לשתיים וחופש הביטוי חי וקיים.