הכבשה בשירות המדינה

שעת לילה, גשם ראשון ופתאום אני מוצאת את עצמי מסתכלת על תמונות חדשות שלה בפייסבוק. לא יודעת למה (או שאולי כן), אבל לא מסקרן אותי להתסכל על תמונות שלנו ביחד מלפני שנה, הרבה יותר מעניין אותי מה שלומה היום, אם היא למדה לכעוס בצורה בריאה ולא הרסנית.

לא, זה לא פוסט אהבה לבחורה (למרות שהשאלון השבועי הוא "האם יש לכם נטיות חד-מיניות?"), זה פשוט פוסט געגועים אליה, והשאלה שתמיד ניצבת ללא פיתרון- למה התחברתי כל כך דווקא אליה? כי לא הספקנו לריב? כי חוץ מאותו מקרה שגרם לשבר הגדול היא לא הספיקה לאכזב אותי כמו שרבים (ורבות) אחרים הצליחו?

וגשם חזק יורד בחוץ, וכמו בטראומה זה מחזיר אותי לאותו בוקר ארור שהחיים קיבלו תפנית מפחידה, המוות נראה קרוב יותר מאי פעם והאלוהים רחוק יותר מאי פעם.

בלי להגזים, זה היה הבוקר ששינה את חיי. והכל בגלל אדם אחר, שהכרתי רק חודשיים לפני.