הכבשה בשירות המדינה

אין לי זמן.

כן, אודיה, לי- רחלי הסטלנית- פשוט אין זמן.

אל תשאלו אותי מה יש לי לעשות כל כך הרבה, בעצם כן תשאלו.

להלן רשימת ה"לעשות" שלי:

לסיים עם החדר לפסח (כולל: ארון, ספריה (ב''ה שהיא החדשה ולא הישנה), מתחת/מאחרי המיטה)

לכתוב 2 חיבורים באנגלית

לסיים שיעורי בית בחיבור

ללמוד לתנ''ך (!!!)

לסיים את החלק התיאורטי בעבודה בסוציולוגיה (שזה כבר סיבה לבכות כי אין לי מושג איך להמשיך כי חרדה זה חתיכת נושא מעצבן)

למצוא שירות לאומי (בכלל לא מצחיק, אחרי יום של סיירת אי אפשר לעשות כלום)

לארוז תיק לסמינריון

לצאת לסימנריון

וכל זה עם אפס מוטיבציה כי אני מקבלת כאלה אנרגיות שליליות מההורים שלי שבא לי כל היום פשוט להישאר במיטה ולישון.

ובכלל עברנו לאורנג'.

מה אורנג' עכשיו?!

זאת מן סוג של תקופה לחוצה לא טובה כזאת, לחץ שאין לי מושג איך לצאת ממנו כי אני לא בפוקוס בכלל.

ונחשו למה-

נכון, כי אני כל היום חושבת על השירות לאומי שאין לי עדיין.

אם היה לי כח לצעוק הייתי צועקת.