הכבשה בשירות המדינה

זאת תכונה שמעולם לא הייתה לי.

כן, אתם בטח פוערים את עינכם בתדהמה לנוכח גילוי הלב המסעיר הזה ואומרים לעצמכם שלא יתכן שיצור מושלם כמוני לוקה בחסר כלשהו אבל הנה, האמת העירומה מונחת לפניכם.

אני, רחלי, לא יודעת לנצל זמן.

אני חושבת שרגע הגילוי היה איפשהו בכיתה א', כששיעורי הבית ב"אלפי" (ככה קראו לחוברת עברית הזאת?) נדחו עד לשעות הלילה המאוחרות (8 בערב. נו הייתי בכיתה א'), ובואו אגלה לכם סוד, עכשיו, ברגע זה ממש, אני מאוד לא מנצלת זמן!

כן כן, אני מפזרת זמן כאילו אבא שלי הוא סבא זמן,

אני מפזרת זמן כאילו דוד שלי מנהל את בנק הזמן,

אני מפזרת זמן כאילו אח שלי מייצר חול לשעוני חול

אני מפזרת זמן כאילו אחותי יבואנית שעוני סקווץ'!

אני כל כך מפזרת זמן עד ש-

מפזרת זמן.

עריכה:

בהמשך לחוסר-יעילות-ניצול הזמן שלי, יצא לי לחשוב.

קצת נקודות ציון לדמות ה"זיווג משמים":

הוא צריך להיות חולה נפש, כמוני. ולאהוב את זה (אההה כמוני?)

שגם את הדברים המעוותים ביותר הוא ידע לנתח בצורה הגיונית, וידע להראות לי את דרך החשיבה שלו

שלא יתבייש בפגמים שלו

שיהיה אלגנטי אך עממי

שיהיה אפשר לריב איתו, אבל בלתי אפשרי לכעוס עליו

ועוד נקודה מאוד מאוד לא קשורה- עברה לי פטרית מזכרת בתיה מהיד

(יש טעם להסביר?! בקצרה: ממעברי הטמפרטורות המהירים נהייתה לי פטריה מפחידה כזאת ביד שדי צברה תאוצה החל ממזכרת בתיה, ועכשיו היא די נמוגה)

וגם לא ממש כותבת בצורה הגיונית.

עכשיו, למה אני מספרת לכם את כל המידע הכל כך לא נחוץ הזה?!

כי יש לי מגנים.

לא סתם מגנים, מגנים חשובים כאלה! מגנים אחרונים כאלה!

ו... עקב בעיית הזמן שלי אני פשוט... לא לומדת.

וזהו, רק רציתי לשתף אתכם בבעיה שלי וגם קצת כזה...

לבזבז זמן.