הכבשה בשירות המדינה

אני לא זוכרת כבר באיזה בלוג זה היה, אבל היה פוסט אחד בו הודאתי במקלדת מלאה שאני חיקוי אחד גדול.

אני מרגישה צורך להרחיב על כך-

שוטטתי לי בעליצות בפייסבוק עכשיו (מתעלמת מהבגרות שיש לי יום שני) ונכנסתי לפרופיל של א'. לא, לא הא' של קצב (שהוא, ד''א, זכאי לגמרי, בלי שום קשר לפוסט) א' שלי.

הרמה הכי גרועה של חיקוי זה חיקוי בלי שאתה מודע לכך שאתה מחקה, זה לרוב קורה לאנשים נורמלים עם אחים שלהם, אתה רב רב רב שנים עם אחיך/אחותך אבל ביום בהיר אחד אתה מגלה שאתה מתנהג בדיוק כמוהו. מפחיד, אבל מציאותי.

ניחא אחים, אני מחקה מישהי ללא שום קשר משפחתי אלי.

אני מסתכלת על החיים שלי במבט לאחור, ועל החיים שלה (עד כמה שאני בקיאה בהם, כן?) ואו שהחיים שלנו חופפים בצורה מטרידה או שאני מחקה אותה בלי לשים לב. וכל מי שמכיר אותי מספיק טוב יודע שהפחד הגדול ביותר שלי זה לגלות יום אחד שאני פשוט חיקוי בשקל תשעים של אדם אחר.

התמונות באלבום שלה, התסרוקות שלה, סוג החברות כמעט זהה וזה מעצבן אותי, מי את שתקחי לי את החיים?! ועוד תחווי אותם צעד אחד לפני?! מי נתן לך רשות כזאת?!?!

אז אולי זאת סתם חרדה טיפשית אבל כל כך מציקה.

[הערת סוגריים: מה אכפת לאמא שלי שיש לי בלוג?! פפפ שתחזור לשבתות ההתבודדות שלה]

בכל מקרה, יש לי בגרות יום שני, מה אני מתעסקת בזה בכלל?!

עריכה:הבחור תקוע אי שם בארץ ישראל. טיפש אני אומרת לכם, פשוט טיפש. (אין שום קשר לזה שמתנגן עכשיו ברדיו "wish u where here" של פינק פלויד, כן?)