הכבשה בשירות המדינה

אל תשאלו אותי למה, אבל כשבאתי לחשוב על כותרת לפוסט עלה לי השיר הזה שלמדנו פעם ביסודי "עייפות בלתי מוסברת, פיק ברכיים לא מובן, זו שעה שלא חוזרת לעולם -אבל, בליבךאתה יודע, שמעבר לפינה, התחלה חדשה ממתינה. אחרי החגים יתחדש(?) הכל, יתחדשו ויבואו ימי החול, האביב והסתיו, המטר והאש (??) גם אתה, גם אתה תתחדש."

ונשבעת לכם שזה לא מועתק משירונט, הכל מהראש החולני שלי (מה שמסביר את סימני השאלה שבסגריים, "המטר והאש"? אני צריכהלזכור לבדוק את זה).

בכל מקרה, שבוע טוב עבר על כוחותינו, יום ראשון יום עיון בקיבוץ שאין להזכיר את שמו (אבל נזכיר בכל זאת- בארות יצחק), ואחר כך טיול לעיר שבכלל לא קיימת, פתח תקוה (בחיי, תחפשו באתר של אגד "פתח תקוה" ותראו בעצמכם) שם נמצא אחיין שלי בעיקר ואחותי ובעלה בין היתר. ביום שני נסעתי לאשקלון בחיפוש אחר מוצא שכנראה יצא מהאופנה- הפוקטים של העין השלישית. אם למישהו יש את היצור הזה והוא מעוניין להיפטר ממנו, הוא מוזמן ליצור איתי קשר.

ביום שלישי יצאתי לעת ערב לסייר קצת בקיבוץ, וגיליתי שזאת הפעם הראשונה שאני ממש מטיילת בקיבוץ, ולא עושה את המסלול הקבוע שלי דירה-חדר אוכל-עבודה. אחרי שמצאתי פינה חמודהישבתי לקרוא קצת משירי רחל (קניתי קובץ שירים בסטימצקי ערב קודם) והיה ממש תרבותי מצידי.

ביום רביעי קיבלתי הודעה משמחת שכנראה המרחק לא מספיק בשביל שאני אפרט את תוכנה פה, בואו רק נגיד שעכשיו אני ממש מרגישה הקלה ואפשרויות חדשות נפתחו בפניי. סתם, במקרים כאלה רק ה' יכול לעזור לי, אני יותר למלמ''ית מנחום ז''ל.

יום חמישי השותפה נסעה מוקדם הביתה אז אני והקומו עשינו ערב סרט (וקניתי לה שוקולד!) והלכנו לישון בתשע בערב

Party!!!

זה היה השבוע שלי בשישים שניות. בערך. לא בדקתי.

אני נורא רוצה לשים כאן תמונות של החיות שלי אבל אני עצלנית מידי בשביל להעביר אותם מהפלאפון למחשב, מה גם שאני כבר מתה ללכת לישון ועדיין לא ארזתי...

אז לילה טוב אנשים יקרים ואל תשכחו לשים כובע ולשתות הרבה מים!

עריכה:

והרי המילים המקוריות-

עייפות בלתי מוסברת.
פיק ברכיים לא מובן
צל שרב על כל הדרך,
ואבק לבן
אבל עודך משווע
לגשמי ברכה
עוד רחוקה מנוחתך

אחרי החגים יתחדש הכל.
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה,
גם אתה,
תתחדש. (נעמי שמר, "התחדשות")