לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכבשה בשירות המדינה


הכבשה כבר לא בשירות לאומי, זהו סיימה. עכשיו היא עובדת (מקווה שלא יפטרו אותה) ונכנסת לחיים. לימודים, זוגיות. מה שבא ברוך הבא.

Avatarכינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2009

רלוונטיות בקטנה


אני: אמא אולי אני אעשה שנה הבאה בערד?

אמא: ממש לא

אני: למה?

אמא: לא יודעת.

אחותי: כן, עכשיו ממש שכנעת אותה

נכתב על ידי , 24/1/2009 20:20   בקטגוריות אופטימי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לאור המצב


החלטתי לכתוב קצת פוסט שטותי, פשוט כי נמאס כבר מהדיכאון הזה.


אז הייתי חולה השבוע, שזה נהדר כי גם ככה לא חזרתי לקיבוץ מסיבות ברורות אז ניצלתי את הזמן להיות חולה.

כשאני חולה יש אצלי קטע מצחיק, אני פשוט נהיית מסטולה, הכאב מטשטש אותי עד כדי כך שאני לא שמה למה קורה סביבי, אני אשכרה מרגישה מנותקת מהעולם. פפפ הנה, מי משתמש היום במילה "אשכרה"?!

 

בכל אופן, כמובן שחליתי דווקא ביום בו הלכתי לעשות שירות לאומי במקום זמני, או איך שהרכזת שלי קוראת לזה "לתרום במה שאפשר". וכשאומרים בנתניה "לתרום במה שאפשר" מתכוונים ללשלוח אותי להיות בת שירות בבית ספר יסודי.

חברים, בואו נתעכב על זה לכמה רגעים:

 

אני. בת-שירות.(עד כאן בסדר) בבית ספר יסודי.

 

מה!?!??!?!

 

כאילו, איפה בעולם הזה אנשים רואים אותי כטיפוס שעושה שירות בבית ספר יסודי?!

אבל הלכתי, ועשיתי יום שלם. והייתי חולה באותו יום, וצמתי באותו יום, וחוויתי על בשרי כמה אני לא בנויה לתפקיד הזה.

זה פשוט הדבר שהכי נשמע דומה למה שאני עושה בפועל ויחד עם זאת הכי לא קשור!

מסתבר שלחינוך פנים רבות. וב''ה שאני זוכה לראות את הפנים היפות שלו ביומיום.


ובמישור הרגשי, אין מה לחדש האמת. הוא בוכה לי שהוא מחפש מישהי לקשר שזה קצת מטומטם וקצת מעצבן, כי הוא לא רואה אותי בכלל, אלא כידידה, ומצד אחד אנחנו אחלה בלהיות ידידים, מצד שני אנחנו יכולים להיות זוג ממש מוצלח. ומה הקטע בכלל אם הוא בעצמו אמר לי שהוא לא מוכן לקשר? אבל אני לא טיפשה אני (לרוב), הפעם אני לא אומרת מילה. הרוצה את הרב יבוא אליו.

(ובהשאלה- הרוצה את הבחורה... יבוא על ארבע?)


מקווה שהבלאגן הארצי יגמר פה מהר, יש לי גינת תבלין להקים.

נכתב על ידי , 7/1/2009 22:56   בקטגוריות הגיגים מפוזרים, ת''ש  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחשבות של לילה


השעה כבר 2 בלילה, והשיר הקבוע של מוצ''ש מתנגן עכשיו בגלגל''צ ("הללויה").

עד שאני אסיים לכתוב את הפוסט הזה הוא יגמר בוודאות, אבל סתם בשביל האווירה ציינתי אותו.


אני דואגת. ולא שקטה. ומרגישה פיזית קוצים בישבן.

ופשוט אין לי מה לעשות בנידון. זה הכי הכי מתסכל.

 

לא, אני לא יכולה לנסוע לשם ולעזור בלא משנה מה כי ההורים לא מרשים לי. וכן, אני יודעת שאני כבר אחרי 18 אבל יש דברים שלא משתנים, וציות להורים הוא אחד מהם.

וזה מתסכל אותי. הייתי רוצה שבכל הדברים שקשורים לשליחות, לתרומה, ההורים שלי יגידו לי כן להכל. רוצה ללכת לעזור לאלה שנשארו במלחמה? לכי! רוצה לעשות שנה שניה בחו''ל? סעי לשלום נשלח לך גלויה כל סוף שבוע!

 

אבל זה לא ככה וזה ממש קשה לי, כי אני כן רוצה לחצות גבולות ולתרום בדרך שלי, בדרך הכי לא ברורה והכי לא נורמלית, אבל זאת בדיוק הדרך שההורים שלי מפחדים ממנה, הדרך הלא קונבנציונלית.


המלחמה כל כך מטרידה אותי עד שכבר הפסקתי לרחם על עצמי.

עד כדי כך.

 

כנראה בגלל שזה כבר לא סתם מקום שרות, זה בית.

ובית קשה לנטוש.

 

(גילוי נאות: בשבוע שעבר כן הלכתי לשירות, אבל השבוע לרגל הכניסה הקרקעית לרצועה ההורים הטלו וטו על חזרתי לשם)

נכתב על ידי , 4/1/2009 02:06   בקטגוריות התמרמרות, ת''ש, פסימי, שחרור קיטור  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,259
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכבשה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכבשה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)