הכבשה בשירות המדינה

כנראה שהשירות עשה לי משהו, כי הערב אני בעצמי ארגנתי מפגש כיתתי ובמקום לא אחר מאשר בביתי הקט. חוצמזה שבגלל שהוא קט אני נמנעת בדרך כלל מלארגן שם מפגשים.

בכל מקרה, מיטב חברותיי באו ויצא שראינו סרט בטלוויזיה (אמא: מה אתן עושות? אני: סתם רואות טלוויזיה אמא: אני מקווה שלא את האח הגדול לייב!) ולא שיש לי איזה שהיא תובנה עמוקה מהערב (כאילו, ברור שיש לי, אבל לא נאה לי לשתף אותה פה) אלא סתם, היה כיף כזה. משהו ספונטני שלא קורה הרבה.

ובנימה שונה בתכלית-

אתה,

מושך לי בצמה,

אבל זה לא כואב

רק מעצבן.

אתה,

מתנהג קצת כמו ילד,

אבל זה לא מעצבן

רק כואב.

אתה,

צריך להפסיק-

למשוך בצמות.

להתבגר ואולי גם

לחיות.

רחלי.

(שחזרה לשורר?)

או: "באמת שאין לי מושג מה אני רוצה מהחיים של עצמי אז בואו נפרסם פוסט תמונות בכיכובם של חיות פינת החי"

אבל כמובן שהעלתי מלא תמונות ואז הייתה תקלה.

ננסה שוב?

זאת זיווה, זיווה היא אוח.

אייל ואיילה (אני חושבת) בזריחה.

ארבנות שחרחרות.

זה חזי, ולמרות שאני בכלל לא סגורה על זה שהוא זכר (כאילו רבאק, איזה גבר לובש לבן ביום חול?!)

רחלי מצויה.

סליחה אבא, סליחה אמא, שמהקריזות שלי בעיקר אתם נפגעתם.

סליחה אחותי, סליחה אחי, שלא פעם זלזלתי בכם ובניסיון החיים שלכם.

סליחה לכל הכיתה שלי שהייתי כזאת כבדה ולא טרחתי יותר לארגן מפגשים כשהיה אפשרי.

סליחה לסניף שלי, שמאז שעזבתי את ההדרכה לא ביקרתי בו ופעלתי בו ועזרתי לו מספיק.

סליחה לצוות הדרכה שלי, על כל הפעמים שלא הגעתי ליצ''צים.

סליחה לו ולה, שוב, שהייתי עיוורת וחירשת וגרמתי לבלגן קטן.

סליחה למאור, שאני לא מתקשרת אליה מספיק בשביל לשאול לשלומה (ואל תדאגי, אני גם סולחת לך על זה).

סליחה לכל החיות שהפרעתי להם כשניקיתי את הכלובים שלהם (במיוחד לחמוסים, מתה עליכם חבר'ה).

מה שאני אוהבת ביום כיפור, זה ההשפעה שלו על אנשים. לא משנה כמה אנחנו מתנהגים כמו גויים במהלך השנה, ביום כיפור כולנו צדיקים.

סליחה לכם, הקוראים, שלא תמיד אתם מבינים על מה אני כותבת

וסליחה רחלי, שכמעט אף פעם אני לא נותנת לעצמי להיות אני.

תכתבו ותחתמו לחיים טובים.