זה לא וואנשוט שמתורגם מרוסית . זה וואנשוט שאני [ ליאור ] וליב [ ליבנת ] שכותבת את הסיפור "ממבט אחר "

כתבנו אחהצ.

לדעתי זה מדהים , ולא בגלל שאני כתבתי אותו .

ו.. עדין יש את הפרק שלי ושל נטלי למטה !

גיבו 3>

שיר מתאים  :

יום חמישי 01:23

המון זמן עבר מאז שראיתי אותה לאחרונה , אותה ואותו . זה כאב לי שאח שלי בגד בי ככה . באשמתו ברחתי , לא באשמתה . באשמתו הלהקה התפרקה , באשמתו אמא שלנו השתגעה ונכנסה למוסד פסיכיאטרי.

ניתקתי איתו קשר כמעט לגמרי . רק בחגים היינו נפגשים אבל גם שם לא היינו מדברים  .  מאז הוא איתה – וזה כואב , אהבתי אותה . היא הייתה האהבה האמיתית הראשונה שלי והוא אף פעם לא הבין את זה ועכשיו ? הם ביחד . כל הסטוצים זה רק תגבורת , למרות שאני לא חושב שאני אי פעם יתגבר על האהבה אליה . אבל יכול להיות שמאחורי התמימות שהיא מציגה מסתתרת רשעות שאף פעם לא ראיתי – אבל זה לא ישנה את דעתי . אני אהבתי אוהב , ואוהב אותה בכל ליבי תמיד .

באותו ערב ישבתי בחדר, בודק את המייל, כששמעתי את הצליל שבישר שהתקבלה הודעה חדשה.

"יפה שלי,

כל כך התגעגעתי אלייך." היה כתוב. תהיתי לעצמי מי זה יכול להיות, והמשכתי לקרוא.

'לא דיברנו כמעט חצי שנה.. ויש לי המון מה לספר לך. קודם כל, הסטודיו מאוד מצליח. יש לי המון לקוחות, וכמעט כל שבוע יש תערוכה.' החלום שלה היה לפתוח סטודיו ולקיים בו תערוכות אומנות. המשכתי לקרוא.

"אני משתדלת למצוא זמן למייקל ולסטודיו. מייקל כרגע זה הדבר הכי חשוב שיש לי בחיים, חוץ מאביו. הוא כל כך גדל, וכל כך דומה לאביו. הוא מאוד חכם, יחסית לילד בן שנה וחצי. יש לו חוש מצוין לבגדים. זה כל כך מצחיק, כי כשאני מתלבשת, הוא זוחל עליי ומתיישב על הבגדים שהוא רוצה שאלבש.

לא דיברתי עם אביו כמעט שנה, הוא עסוק מדי בעצמו ובמוזיקה... כנראה שכשגילה שאני בהריון, החליט שזה לא מתאים לאורח חייו, ונטש אותי עם תינוק בבטן. אבל מייקל זה הדבר הכי טוב שקרה לי עד עכשיו..

איך באמריקה? מסתדרת? מה עם ג'ון? תרשמי לי תשובה בהקדם,

אוהבת המון ומתגעגעת,

קייט."

בהיתי במייל הזה כאילו הוא נושא פצצה. 'קייט?! היא חיה בכלל?!'

אחרי המטוס שהתרסק הייתי בטוח שהיא לא שרדה . אני לא יודע למה אבל הייתי מאושר . ידעתי שביל שרד אבל היא? ושהם נפרדו ?! אני חושב שזה היה היום המאושר בחיי . החלטתי שאני מחדש איתה את הקשר . אם הייתי יכול הייתי משנה את זה . שלחתי לה מייל בחזרה.

" קייט , קייטי שלי .

כמה זמן לא דיברנו אה ? כמה זמן לא ראיתי אותך , לא הרגשתי אותך קרובה אליי. שנה כמעט,

לא ?"  הרגשתי גאה בעצמי שאני מדבר איתה סופסוף , המילים כאילו נכתבו לבד .

"גם עם החבר האהוב שלך לא דיברתי ואני חושב שאת יודעת למה . קייט אני אוהב אותך " הייתי  כל כך נרגש שלא חשבתי מה יהיו ההשלכות של זה . המילים זרמו לבדן, מופיעות על צג המחשב.

"באמת , אני לא שכחתי אותך . אני רוצה אותך קרוב אלי קייט , אני צךרי אותך . עכשיו יותר מתמיד . תבואי אליי אני יעזור לך עם מייקל , וניהיה משפחה. אני יודע שתמיד אהבת אותי – למרות ביל.

אני אוהב אותך ותמיד יאהב

טום "

הייתי מרוצה ממה ששלחתי לה, וקיוויתי לקבל תשובה חיובית, שלא אחרה להגיע.

"טום? זה באמת אתה? אני לא מאמינה. אחרי כל כך הרבה זמן..

אתה שולח לי מכתב, ועוד אומר שאתה אוהב אותי.. זה כמו חלום שהתגשם. המייל שלי היה אמור להגיע לג'ולי, החברה הכי טובה שלי, שהיא כמו אחותי התאומה, אבל אני שמחה שהוא בסוף הגיע אלייך." עצרתי את הקריאה בחיוך, והדלקתי את המזגן בחדר על חימום. בחוץ היה מינוס עשר מעלות, ישבתי בחדר בבוקסר בלבד, וקפאתי מקור.

"אם היית שולח את המכתב הזה לפני שנתיים, הייתי מוחקת אותו ישר, אפילו בלי לחשוב.

הבעיה היא, שמייקל הוא הבן של ביל. ואני עדיין אוהבת אותו, למרות הכל.

אני יודעת שהתשובה שלי תעצבן אותך, אבל אני צריכה לחשוב על זה.

קייט."

חייכתי באושר.' לפחות זה לא 'לא', אלא 'לחשוב על זה'...' חשבתי לעצמי בחיוך, מדליק את האייפוד ומחכה למייל שלה . שכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה ועד מהרה נרדמתי , כשהמוזיקה עדיין מתנגנת בראשי .

כשקמתי ב2 בצהריים נזכרתי בקייט וישר רצתי למחשב והתשובה לא איחרה לבוא .

" בעצם , מי אני שתגיד לא ?

נבוא אחה"צ .

אוהבת ,

קייט "

באותו יום הייתי כל כך שמח. והיום ? אני באמת לא מבין למה. הכל הייתה טעות אחת גדולה שברוב טמטומי אני גרמתי לביצוע שלה , או שהיא ?

נכנסתי להתקלח ולבשתי את הבגדים הכי יפים שמצאתי והתקשרתי לביל . אחרי 3 צלצולים ניתקתי , נזכרתי למי אני מתקשר.

ישבתי וראיתי סרט כדי להעביר את הזמן, וכל הזמן רצתי לדלת לבדוק אם היא באה. התחלתי להסס, לחשוב שהיא לא תבוא אבל ב6 וחצי נשמעה דפיקה חזקה וברורה בדלת, זאת הייתה היא . היא התנצלה על האיחור ושמה את מייקל הישן בחדר שהיה פעם של ביל , החדר שליד הסלון.

הזמנו פיצה והיא סיפרה לה על כמו שהיה בשנה הזאת שלא דיברנו , ואני הקשבתי והנהנתי . היא לא נתנה לי להגיד מילה . כשסיימנו היא אמרה שהיא סחוטה מעייפות ושהיא רוצה לישון , אז היא עלתה למעלה .

החודשים עברו ונקשרנו יותר ויותר , החלטתי שאני רוצה אותה איתי לכל החיים . קניתי טבעת,  תכננתי איך אני עושה את זה ולא עבר שבוע והנה היום הזה הגיע . הייתי כל כך נרגש . בישלתי לנו ארוחת ערב, והדלקתי נרות. הכנתי את הטבעת לכיס מכנסיי. כל אותו זמן היא הייתה למעלה והרדימה את מייקל, ובדיוק כשסיימתי היא ירדה למטה.

"וואו. טום, מה זה?" היא פערה את עיניה לרווחה וחייכה חיוך רחב.

"ארוחת ערב. בשביל שנינו... אנחנו כבר חצי שנה ביחד, צריך לחגוג את זה, לא?" אמרתי והובלתי אותה לכיסא. היא התיישבה ואני התיישבתי מולה. מזגתי לשנינו שמפניה, ושמתי את האוכל על השולחן.

"טום, זה מריח מעולה!" היא חייכה ולקחה קצת לעצמה. אכלנו, דיברנו ובעיקר צחקנו. כשסיימנו לאכול, היא ניגבה את קצה פיה עם מפית, והתכוונה לקום, כשאחזתי בידה ועצרתי אותה.

"חכי.. אני רוצה לשאול אותך משהו." היא נראתה מבוהלת, אבל חייכה בכל מקרה. הקמתי אותה, ונעמדתי על ברכיי.

"קייט, האם תסכימי להיות אשתי?"

"היא הביטה לי למשך כמה דקות במבט ריק, ומיד לאחר מכן קפצה עליי וחיבקה אותי.

"ברור!" היא צווה, ובכתה מרוב אושר.

התחתנו לאחר חודש. הכל היה מושלם, יותר מושלם מזה לא יכל להיות. ביל אפילו הגיע לחתונה, אך לא החלפנו מילה. הזיכרונות מהעבר עדיין לא נשכחו.

הזמן עבר, והתאהבתי בה יותר ויותר מיום ליום. יום אחד הגעתי הביתה מהעבודה, ושמעתי גניחות רמות מהחדר הסמוך. ליבי צנח, והלכתי לבדוק מה זה.

פתחתי את הדלת, וראיתי את קייט וביל ערומים כביום היוולדם, כשביל מעליה. קייט ראתה אותי, ולפני שהספיקה להוציא מילה טרקתי את הדלת מאחורי ויצאתי מהבית.

פלאשבקים התחילו להכות בי אחד אחרי השני בזמן שהלכתי ברחוב. נזכרתי איך היא בגדה בי איתו בפעם הראשונה, איך תפסתי אותם. זה היה כמעט אותו הדבר, כמעט באותו מקום,  במיטה שלי. גועל עז שטף אותי, הרגשתי מחנק בגרוני. דמעה ירדה במורד לחיי, ועצמתי את עיניי.

לפתע שמעתי צפירה שהחרישה אותי, וכשהסתובבתי אחורה ראיתי אור חזק שסנוור אותי. אור חד  מדי, ורעש חזק מדי.