שלומות :) כאן ליאור P=
כן , חזרתי מהר . לא ?
סתם .
זה הסיפור של נטלי ,( למרות שעזרתי לה טיפטיפה ב2 פרקים הראשונים)
ובטח שמתם לב
שהוא גםקשור להארי פוטר .
אני מעלה את הפרקים ,
כי נטלי בפריז .
[ וכולנו מאחלים לה שתהנה :) ]
תהנו :)
פרק 1
הי!קוראים לי ביל, ביל קאוליץ.אני הולך לספר לכם איך חיי כה השתנו, איך יצאתי מכל החרא אליה נכנסתי עוד בגיל 11.איך חיי השתנו כל כך ואיך באו אלי כל ההרפתקאות ההן..אני לא אסתיר כלום, אספר הכל.הכל מתחיל כשהייתי בן 16 והגעתי לשנה השישית של "הוגוורטס"...
נכנסתי לאולם הגדול.זה הוא יום ההולדת שלי, אך לאף אחד, כמובן, לא איכפת.ליד השולחן של סלית'רין היו המון בלונים ושם היה הכי הרבה רעש.ידעתי שהם חוגגים יום הולדת לטום.כבר 5 שנים שאני שונא אותו.אני כבר ממזמן לא מחשיב אותו אח שלי.כל היום רק "תראו את החנון הזה!" במקום להגיד משהו נורמאלי או פשוט לסתום.
הלכתי אל השולחן של גריפינדור והתישבתי בקצה השולחן.כל מי שישב קרוב ישר התרחק.כבר התרגלתי לבדידות הזאת.לכן כל פעם במקום להיות עם חברים פשוט למדתי.כן, למדתי.כך שיצא שלי היו הציונים הכי גבוהים בכל הוגוורטס.אפילו את הרמיוני עקפתי.
הרמיוני..אוף, אני לא מצליח להוציא אותה מהראש!והיא גם מסתובבת עם ההארי פוטר הזה שחושב את עצמו גיבור ורון וויזלי הג'ינג'י הזה.
הסתכלתי עליה.לשניה היה נדמה לי שהיא גם מסתכלת עלי, אבל ידעתי שאני הוזה.אך היא המשיכה להסתכל עלי.הרגשתי איך לחיי מאדימות.ישר הפניתי את מבטי חזרה לצלחת.
ואז הבנתי.היא הסתכלה עלי!הרמיוני!זרחתי מאושר.לא נתתי לשום דבר להכעיס אותי ולהרוס לי את מצב הרוח המושלם.אפילו הצהלות מכיוון שולחן סלית'רין.המבט של הרמיוני היה מתנה מושלמת ליום ההולדת שלי.
אז מה שעכשיו יעשו מסיבה בסלית'רין ויחגגו לטום יום הולדת כל הלילה?!לי כבר יש מתנה.אז מה שאתם-יודעים-מי חזר?!זה לא יהרוס לי את יום ההולדת המושלם שלי.
ישר נכנסתי למיטה, בלי לקרוא כמו כרגיל.ידעתי שביום למחרת מתחיל יום הלימודים ואני צריך מוח נקי.גם השנה אף אחד לא יעקוף אותי!
קמתי בבוקר וראיתי לפני את פניו המבוהלות של ג'רי.
"מה קרה?למה אתה כזה מודאג?"-שאלתי
"חלמת על הרמיוני, הא?"-הוא שאל, לא עונה על שאלותיי
"מה?מאיפה אתה יודע?"-נבהלתי
"גנחת מתוך שינה"-גיחך ג'רי
"מה?!"-ישר קמתי על רגלי, מזועזע
"סתאם, סתאם.."-אמר והחל להתגלגל מצחוק
"תגיד, למה לא שמו אותך בסלית'רין?"-עקצתי
"כי כך"-התחצף ג'רי
"הי, הי, קטנצ'יק אל תתחצף לבוגרים ממך!"-גיחכתי.ג'רי היה "רק" בן 15.
"סתום, אפילו חברים אין לך"-התעצבן ג'רי
"אבל לאף אחד אין ציונים כמו שיש לי"-התגאיתי
"לעזעזל איתך"-רטן ופנה לכיוון היציאה מהחדר
"הלוואי שפילץ יפגוש אותך!"-קראתי לכיוונו, מצחקק
התלבשתי במהירות והלכתי אל האולם הגדול לארוחת בוקר.הוא היה מלא בתלמידים נרגשים.
"נראה לי שהחנון לא הולך להיות חנון השנה"-שמעתי קול מלגלג מאחורה.
"שוב פעם אתה"-התעצבנתי
"נראה לי שיעקפו אותך השנה בלימודים"-אמר טום
"ברור שלא"-עניתי ברוגע
"יש תלמיד חדש ברבנקלו, חנון ממש כמוך.קוראים לו גוסטב.בטח תיהיו ידידיים"-גיחך דראקו
"וזה אמור לעניין אתכם?!"-עניתי בקרירות והלכתי לשיעור של פרופסור סליזנורט.
התיישבתי באחד השולחנות הצדדיים שבקדמת הכיתה , לבד . כל מי שהיה בסביבתי פשוט לקח את רגליו והתקדם למקום הכי רחוק ממני .
" נו בואי נקום , אני לא רוצה לשבת לידו "-שמעתי ילדה אחת לוחשת לחברתה. נשכתי את שפתיי , כדי לא להגיב למה שהיא אמרה . אחרי כמה דקות הרמיוני נכנסה לכיתה , שאחריה רון והארי .
" אנחנו יכולים לשבת לידך ? "-היא שאלה , אבל לא חשבתי שזה אליי עד שהיא אמרה " ביל .. ? " . היא אמרה את השם שלי , בכלל לא ידעתי שהיא יודעת אותו . הייתי מאושר .
" כן בטח "-אמרתי וסומק הציף את לחיי . הרמיוני רצתה לשבת לידי ! לידי ! ליד ביל קאוליץ שכולם שונאים , בעיקר אחיו התאום .
הרמיוני והארי התיישבו מצדדי ורון התיישב ליד הארי מהצד השני.
פרופסור סליזנורט נכנס לכתה ונתן להארי ולרון ספרים מפני שהם לא ידעו שהם יבואו לשיעורים האלה.
השיקוי הכי טוב בכיתה לאותו היום יצא דווקא להארי. הרמיוני תלתה בו מבט כועס.לפתע שמתי לב שבספר שלו יש המון הערות בכתב יד.
"מה זה כל ההערות האלה בספר שלך?"-שאלתי את הארי אחרי השיעור
"לא יודע..ה"נסיך חצי הדם" הזה יודע מה הוא עושה כי השיקויים יוצאים מושלמים"-ענה וחייך
"הייתי מת לקבל את הספר הזה"-חלם רון
"זה יכול להיות מסוכן!אולי מתחבאים בספר הזה סודות אפלים!"-הזהירה הרמיוני
"מה כבר יכול להיות כל כך אפל בסתם ספר לשיקויים?"-שאלתי
"כל דבר"-ענה הרמיוני בעצבים
"בנות.."-לחש רון
"מה אמרת?!"-צרחה הרמיוני
"אמ..כלום.."-הסמיק רון
הארי ואני פרצנו בצחוק
"טוב זהו די"-רטן רון
"חח...טוב..חח..בסדר.."-בקושי נרגעתי
פרק אחד הארוכים . 15 תגובות ~ פרק 2 .