הגעתם לפרק 5 של לחישות.מוזמנים לקרוא ולהגיב לאחר השמע הציפצוף.

בייייייייייייייייפ.

[עזבו, התחרפנתי קצת מרוב מבחנים, עומס וכל זה :( אל תדאגו, עוד שבוע וחצי זה ניגמר =]]

איי אמ ורי סורי דאט איי ווז נוט דוינג עידכונים XD

בגלל שאני לומדת בביצ'פר פרטי (ברוך השם השנה האחרונה [והראשונה] שלי שם) אז אני לומדת עד ל30 ביוני..

אזל זה ל-א פייר!!

לא הייתה לנו שביתה, למה אנחנו צריכים ללמוד ביסודי?!למה אנחנו צריכים (")ללמוד(") עוד 9 ימים?!האא?!?!?!?!?!?!?!?!

עדין-אתם כולכם לומדים עד השני ביולי ואני לא P=

טוב יאללה חפרתיי מלא-מלא, עכשיו לפרק-

פרק 5

"סוף סוף!"-נאחתי לאחר שסיימנו סוף סוף את שיעורי הבית.השעה היתה כבר אחרי חצות.

"מחרותיים המשחק"-אמר הארי בקול שמח, אך עייף מאוד.

"אני אישית הולך לישון, אני לא רוצה שסנייפ יוריד מחר מלא נקודות לגריפינדור רק כי נרדם בשיעור"-אמר רון בבוז

"אוקיי.."-הסכמתי איתו

"אז לילה טוב!"-אמר הארי והלך אל חדרי השינה של הבנים.

רון לא התעכב והלך אחרי הארי.אני נשארתי לשבת על הכורסא, לא יודע למה.

הסלון היה ריק לגמרי.האש שבערה באח כמעט כבתה.היה קריר.

נמרחתי על הכורסא, עייף מהשבוע המעייף שהיה.כל יום התאמנו 3 שעות בקבידיץ' ואחר כך נאלצנו לעשות את שיעורי הבית עד לשעות הקטנות של הלילה.ואחר כך נאלצנו להיות חצי-רדומים כל השיעורים ביום למחרת, סחוטים כמו לימון.וכמובן שהרמיוני לא רצה לדבר איתנו ואפילו לא התקרבה.

אחרי כעשר דקות בהן המשכתי לשכב על הכורסא, נזכרתי שיש דבר כזה שקוראים לו  מיטה.קמתי במהירות מהכורסא, נגרר אל חדרי הבנים, עייף בצורה לא נורמאלית.

-

נכנסתי לאולם הגדול.היה רעש חזק נורא.חצי מהתלמידים היו לבושים בבגדים אדומים עם פסי זהב והחצי השני היו לבושים בבגדים ירוקים עם פסי כסף.

"בהצלחה"-ג'רי טפח על כתפי.

'ממתי איכפת לו ממני?!'-נדהמתי.

הלכפתי אל הארי ורון שכבר היו באולם.מסביבם היו הרבה מאוד תלמידים.הארי ניסה למצוא דרך להימלט.רון, להפך, נהנה בכל תשומת הלב שהופנתה אליו.

"הי"-אמרתי

"הי!מוכן למשחק?"-שאל הארי

"100 אחוז"-עניתי

"מושלם"-אמר הארי בשמחה-"אתה יכול לעזור לי לצאת מפה?כואבות לי כבר האוזנים מכל הדיבורים והצרחות שלהם"

"אין בעיה"-אמרתי ומשכתי אותו החוצה מהאולם.

"תודה"-הודה הארי

"על לא דבר, העיקר לנצח היום"-אמרתי

"אנחנו בטוח ננצח היום, השנה הקבוצה שלנו מושלמת"-אמר הארי בביטחון

חייכתי.מי יודע, אולי כבר לא כל כך ישנאו אותי אחרי שננצח?אולי אני אהפוך לאחד מהבנים הכי מקובלים בגריפינדור?אולי טום ודראקו מאלפוי יפסיקו להציק לי סוף סוף ויעזבו אותי בשקט?

עם כל המחשבות האלה הלכתי אל המלתחות, התחנה האחרונה לפני המשחק.

-

הקוופל טס אלי במהירות אדירה.בלי כל בעיה תפסתי אותו.הקהל הריע.על הפנים של פרופסור מקגונגל נמרח חיוך ענק.הבנתי אותה-הובלנו ב90 נקודות, כשלסלית'רין בכלל הניקוד היה אפס כי כל הזמן תפסתי את שני הקוופלים, שעפו אלי במהירות.

"ייייישששששש!!!"-נשמעה צרחה חזקה מאמצע המגרש.הסתכלתי לשם במהירות.הארי ישב על המטאטא, מחזיק את הסניץ' בידיו.

"הארי פוטר תפס את הסניץ'!גריפינדור מנצחת את סלית'רין בניקוד בהובלה של 240 נקודות!"-צרחה פולומנה לאבגוד מרבנקלו, הקריינית של המשחק.

נשמעו צרחות בכל רחבי המגרש.ירדתי למטה.החבר'ה מגריפנדור רצו אלי במהירות.הרימו אותי למעלה בצרחות "ביל המלך!ביל המלך!".טבעתי באושר.עכשיו טום  יעזוב אותי סוף סוף בשקט.עכשיו אני באמת אחד מהבנים הכי מקובלים בגריפינדור.עכשיו רק בסלית'רין שונאים אותי.עכשיו ג'רי יזהר יותר עם המילים שהוא אומר.עכשיו באמת הכל יהיה טוב.חסר רק משהו אחד-הרמיוני.

הסתכלתי הצידה.גם את הארי הרימו וגם לו צעקו באוזן.היתה לו הבעה מוזרה על הפנים.אפשר היה לנחש שהוא רוצה לברוח מהם, הוא רצה שיעזבו אותו סוף סוף בשקט.

אבל אני לא רציתי שיעזבו אותי בשקט.רציתי שיצרחו יותר ויותר, שיצרחו עד שהאוזניים יצאו מהמקום מרוב צעקות.רציתי שימשיכו לצעוק "ביל המלך!ביל המלך!".רציתי שהם ימשיכו להחשיב אותי אלוף.פשוט לא רציתי שיפסיקו.

בלי לשים לב, שקעתי בחלומות.

בחור בן 18, עם פנים ממש דומות לשלי, עמד על מרכז של במה והחזיק מקרופון בידיו.ממש לידו היה בחור שנראה ממש כמו טום, רק יותר בוגר.הוא היה עם גיטרה חשמלית.מהצד השני של הבמה עמד עוד בחור ובידיו גיטרה באס.הוא נראה לי מוכר.פתאום נזכרתי מי הוא-זה היה גיאורג ליסטינג, קפטן קבוצת הקבידיץ' של האפלפף.לפתע הבחנתי בדמות שנמצאת בחלק האחורי של הבמה.היא ישבה מאחורי מערכת תופים ענקית.נדהמתי למראה עיני-זה היה גוסטב.הוא נראה יותר מבוגר, יותר אמיץ.הוא גם היה ללא משקפיים.הסתובבתי.היה שם קהל של אלפים על אלפים של בנות.ידיהן של כולן היו מונפות למעלה ופיותיהן פתוחים.

לפתע הבחנתי שכל הדמויות נצצו בצורה מוזרה.מין זוהר לבן ומוזר.התקרבתי לדמות שהיתה דומה לי ונגעתי בה.היא היתה קפואה לגמרי.על האצבע שלי נזלה טיפת מים קטנה וקרה.

'זה קרח!'-נדהמתי לגלות.

כל הדמויות היו קפואות במקומן, מכוסות בקרח.

כנראה היתה פה הופעה של הלהקה הזאת שעל הבמה.כנראה כל אלפי הבנות שהיו שם צרחו לפני שקפאו לחלוטין...

"אווח!"-התעוררתי ממכה חזקה בראש.

גיליתי שהועפתי לתקרה ביחד עם הארי.הוא לא נראה שמח במיוחד מכל התהלוכה הזאת.

הנה היתה כבר הדלת לחדר המדרגות שהובילו לסלון גריפינדור.סוף סוף הורידו אותי ואת הארי, למרות שהמשיכו לצעוק.

וכך אנחנו, במרכז כל התהלוכה הענקית הזאת בבגדים אדומים עם אריות זהובים, סוף סוף הגענו עד הסלון.

"עכשיו הולכים לחגוג עד הבוקר, מחר לא לומדים"-לחש לי רון באוזן.

נבהלתי וקפצתי ממקומי.

בקושי מנעתי את עצמי מלהגיד 'מאיפה צצת?!'.

לפתע נשמעה צעקה ממרכז החדר:"הי, חברה, הבאתי מלא-מלא ויסקי!!"

~~~~~~~~~~~~-~~~~~~~~~~

די קצר, אבל לעיניין ;)

אז יאללה 15 תגובותישנס פרק 6 :)