והנה הוא הגיע, ארוך במיוחד D=

ואתם יודעים למה אני לא מעלה את הפרקים כל יום ולא כותבת בכזו תדירות?

כי אתם לא מגיבים.

טוב, בלי חפירות, הפרק ארווך

מחיאות כפיים לפרק 8, הראשון מבין הפרקים שמסבכים אתכם!

~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק 8

ביל נכנס לחדרו בעצבים.

כל-כך נמאס לו שכל צעד קטן שלו דיוויד חייב לבקר.

זהו, נמאס, מספיק, די.

הוא הביט במבט מעוצבן בשטיח.

לפתע עיניו נתקלו בניקה.

מבטו ישר התרכך.

'היא כל-כך חמודה..כל-כך מדהימה...לא לא לפסיק לחשוב על זה אסור לי!..אבל היא מאמי, למה לא?..אוף, די כבר אם המחשבות האלה!לא בעצם לא..

או שכן?לא!אני רוצה לחשוב ע כמה שהיא מדהימה..לא ביל, אסור לך!אהה הולך להתפוצץ לי הראש!די!'-רב ביל עם עצמו

הוא נשכב ליד ניקה.

היה לו חמים, למרות שהיה קר בחדר.

החום הגיע מהלב, לא מהאוויר.

חיוך דביןלי עלה על פניו, חיוך חולמני.

לפתע ניקה התעוררה.

מבטיהם הצטלבו.

הם הביטו זה בזה במשך זמן רב.

לא היה צורך במילים.

הכל היה ברור.

המבטים החולמניים והמאושרים של שניהם האידו על רגש אחד בלבד.

על רגש מדהים, רגש מתוק.

רגש שמעורר מהפך.

רגש שלעיטים גורם סבל ונזק בלתי הפיכים.

רגש ששמו קצר.

רגש שנקרא-

אהבה.

לפתע ניקה הביטה מסביב.

"סוויטה?!מאיפה יש לך?"-נדהמה ניקה

"אמ..בואו נגיד שאני מפורסם.."-אמר ביל

"וואלה?בטח כיף לך!"-שמחה בשבילו ניקה

"דווקא ממש לא.תמיד הפאפאראצי [או איך שלא כותבים את זה] מתערבים כל הזמן בחיים, וגם דיוויד הזה.לא מבינים שאנשים רוצים קצת פרטיות?!"-התעצבן ביל כשנזכר באירועים שקרו לפני

לא הרבה זמן.

"אין מה לעשות, אילו החיים.אני אף פעם לא מתלוננת לאף אחד שאני יתומה ובודדה, שאין לי חברים.למדתי לחיות עם זה, למרות כל הכאב והבדידות.

הרי גם אתה די למדת להסתדר עם זה, לא?"-אמרה ניקה

"אפשר להגיד שאנחנו שווים"-אמר ביל וחייך

"חח..נכון!"-צחקקה ניקה

"אוף, אני עייף..רק 9 בבוקר!"-פיהק ביל תוך כדי דיבור

ניקה חיבקה אותו והם נרדמו.

-

טום נכנס בעצבים רבים לחדר.

כבר נמאס לו שמבקרים כל צעד מהחיים שלו.

הפאפאראצי האלה ודיוויד פשוט הוציאו אותו מדעתו.

לפתע הוא נתקל בסופי שישבה באמצע החדר

'מה היא עושה כאן?!'-חשב בעצבים

"עופי מפה!!!"-צרח

לא היה לו כח לאף אחת

דמעות הופיעו על עיניה והיא יצאה החוצה בסערה.

היא לא האמינה עליו.

היא חשבה שזה דו-צדדי.

אך היא טעתה.

טום תמיד יישאר טום,

טום שאף פעם לא יתאהב,

טום שרק יגרום סבל לאנשים.

אך למרות זאת הוא נראה ביעיניה כמלאך.

אין מה לעשות,

זוהי אהבה.

לוסי ישבה על המדרכה, ממררת בבכי.

כל המסכות, כל הצביעות שלה ירדו בבת אחת.

היא הרגישה את עצמה חשופה.

היכן היא תגור?ברחוב?

אין לה כסף, אין לה מקום מגורים, אין לה כלום.

והכל רק באשמתה.

היא ניזכרה באותו יום נוראי,

היום בו ראתה את אלן עם ניקה.

היא כבר לא אהבה אותו,

אך עדיין היתה פגועה ממנו, מאוד.

לפתע הרגישה יד הוגעת בכתפה.

היא הסתובבה וראתה נער בלונדיני.

"אלן?"-נדהמה

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יאללה, תגובותישנס ובהמוניכם, אחרת הפרק הבא לא יהיה לא מחר ולא ביום שלישי!הא!

חחח XD

מתאים למצב רוח שלו בפרק, לא?

סופי אני מרחמת עלייך לא מגיע לך היחס הזה!

טוב, מספיק חפירות, פשוט ביי

בלי פיטפוטים, אני חייבת לעוף אז בשניות שאני כאן אני מעלה פרק:

פרק 7

"מה קרה הפעם?נשמנו איפה שלא צריך?!"-התרתח טום.נמאס לו שדיוויד מבקר כל צעד וצעד שלו, כל נשימה ונשימה.

"אתם לא מבינים שזה יזיק לקרירה?שזה ישבור לבנות את הלב?"-המשיך לצעוק דיוויד

"מה הקשר?"-שאל ביל

"בירה נשר."-רטן טום

"טום, סתום.אתמוטל במועדון?הלו?זוכרים משהו?"-סינן דיוויד וזרק עליהם את העיתון

"פאק"-מלמל ביל

"תקשיב לי ותקשיב לי טוב-זה ממש לא הולך לפגוע לנו בקרירה כי אין לנו חברות וגם לא יכולות ליהיות לנו בעומס הזה!

רק אם היו לנו חברות זה באמת היה משפיע על הקרירה אבל תאמין לי שסטוצ'ים בהחלט לא פוגעים בכלל בקרירה אז אם

תועיל לסתום את הפה הגדול שלך, מר רגזני ולתת לנו לישון כי יש לנו חופש השבוע ואנחנו רוצים לנצל את זה.מובן?!"-צרח טום.

נמאס לו שדיוויד עם ה'קריירה' שלו אומרים לו כל הזמן מה לעשות, כאילו שהוא ילד קטן שאמא שלו כועסת כי הוא חטף סוכריה מהמקרר

בלי רשות.

"אתה יודע מה?אני אסתום.אבל תאמין לי, זה לא ייגמר כך בטוב כי אני לא הולך לעזור לכם להתמודד עם שאלות בקשר לראיונות.ועכשיו

גם אני הולך ליהנות מהחופש.לי יש חיים."-אמר דיוויד במין רוגע כזה, כאילו שהוא מסתיר כעס נוראי, מין מסכה.

הוא יצא מהמסדרון בצעדים מהירים.

"אכלנו אותה.."-אמר ביל בשקט

"דווקא לא נראה לי"-אמר טום בערמומיות

"מה עכשיו?"-שאל ביל בהתבאסות

"מותר לעשות מה שרוצים!אין יותר 'אמא'!!!!!!"-התלהב והחל לקפץ בכל המסדרון

"אני הולך לישון, עכשיו רק 9 בבוקר.."-נאנח ביל ונכנס לחדרו.

לוסי הדליקה את הטלוויזיה בערוץ MTV.

היה שם את מונסון.

"מה זה כמה פעמים מראים ת'קליפ הזה?!בחיי שזה נמאס!"-צעקה לוסי והעבירה לערוץ E!

לפתע אמר הקריין:

"האם לתאומים קאוליץ מטוקיו הוטל יש חברות או שזה סתם סטוצ'ים?"

'?!'-חשבה לוסי

לפתע הופיעו התמונות.

"ביל עם ניקה?!?!?!?!עם הזונה הזאת?!?!?!?!"-צרחה במלוא הגרון.

הופיעה התמונה של טום וסופי.

"לא זה כבר לא יכול ליהיות..משהו משתבש פה.."-לחשה בפחד

היא התקשרה לסופי.

"סופוש מאמי שלי איפה את אני מזה דואגת לך!"-אמרה בקול דאגני, מנסה ליהיות כמה שיותר מציאותית.

"הוו, יום אחד את קוראת לי זונה וצועקת עלי ועכשיו את פתאום דואגת לי!"-צעקה סופי

"נו אבל סופי.."-התחננה לוסי

"את יודעת מה?נמאס לי מהצביעות שלך וממך בכלל.פשוט טוסי מהדירה הזאת ועכשיו!יש לך שעתיים.ושאני

לא אראה אותך שם יותר!אני הרשתי לך לגור איתי כי היית אז בטראומה, אבל עברו 3 שנים ואת כל הזמן רק

מציקה ומעצבנת.לכי ועכשיו."-איימה סופי

"מה?!"-לא האמינה לוסי

"מה שאמרתי."-אמרה סופי וטרקה את הטלפון.

נמאס לה כבר מלוסי הזאת.

היא כל-כך צבועה, כל-כך מעצבנת ותמיד תשתדל לעשות דווקא.

היא שונאת אנשים כאלה.

נמאס לה מהם, עד כמה שהם הרסו לה את החיים.

לפתע טום עלה לראשה והיא חיכה בלי לשים לב.

היא הרגישה כלפיו משהו, אך לא הבינה מה זה.

היא אף פעם לא התאהבה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יאללה תגובותישנס D=

אעאע הפעם אני לא אחפור לפני הפרק!הא!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרק 6

ביל קם עם כאב ראש נוראי.

לפתע הוא שם לב שהוא על השטיח.

'מה לעזעזל קרה כאן?!'-חשב

לפתע הוא הבחין בניקה שישנה על המיטה.

הוא החל לבהות בה.

פניה כבר לא היו כה עצובים, כה נוגים כמו שהיו שנה לפני.

אך היו סימנים בהירים על לחיה המעידים על שחטפה פעם מכות חזקות במיוחד בפניה, אולי כוויות ישנות.

על פניה נפרש חיוך מתוק.

היא חלמה על ביל.

'איזה חמודה היא..והיא עוד מחייכת..תענוג..'-חשב ביל וחייך חיוך חולמני

'לא אידיוט אסור לך להתאהב אתה מפורסם, אתה נוסע ממקום למקום, היא לא תוכל לנסוע איתך!'-נבהל ביל

'אבל היא עדיין מתוקה כל-כך..הלוואי שהיא חולמת עלי שהיא מחייכת חיוך מתוק שכזה..'-שוב שקע בחלומות ואז העיף לעצמו מכה במצח.

"הסתבכתי.."-לחש, כדי שניקה לא תתעורר.

טום התעורר עם האנגאובר רציני [או איך שלא כותבים את זה XD]

לפתע הוא שם לב למתרחש.

'לא שכבנו?!'-היתה המחשבה הראשונה שעלתה במוחו.

לפתע הוא הסתכל על סופי.

כולה רעדה ושפתיה רטטו.

היה לה סיוט.

החלום מנקודת מבטה של סופי:

הכל היה חשוך.

לפתע ראיתי את טום יחד עם חבורת בריונים.

הם התנפלו על מישהו.

לא הבנתי מי זה היה.

טום דקר אותו בסכין והם הלכו, משאירים גופה מתה אחריהם.

הזדעזתי לגמרי.

איך טום יכול ליהיות כה חסר לב??

לרצוח??

עמדתי שם קפואה במקום, מנסה לעכל את מה שראיתי.

לא האמנתי למראה עיניי.

כל-כך הרבה חוסר אחריות ורוע.

פשוט לא יאומן.

לפתע רצה לשם בחורה.

היא נראתה לי מוכרת.

היה לה שיער אדמוני קלוע לצמות וסיידליפ.

היא צרחה

"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!"

ודקרה את ליבה בסכין, התאבדה.

פתאום הבחנתי בלוסי.

היא עמדה בצד וצחקה צחוק מרושע.

"זה פעל, זה פעל!!אני גאונה!!"-צעקה

היא הבחינה בי.

"תראו מי באה, ה'רוח רפאים'!חעחעחע נראה אותך עכשיו עושה לי משהו!אף אחד לא יעצור אותי.אף אחד!"-סיננה לעברי בזלזול

הכל נעשה מטושטש ובא ערפל אדום חזק.

עצמתי את עיניי.

כשפתחתי אותן, ללוסי היו קרניים אדומות וזנב שטני.

היתה לה שמלה אדומה בוהקת עם קצוות זיג-זג.

"תתעוררי, תתעוררי..."-אמרה ברוגע.

סופי קפצה וניסתה להסדיר את נשימתה.

'זה רק חלום, זה רק חלום..'-הרגיעה את עצמה

לפתע נשמעו צעקות מכיוון המסדרון.

"ביל, טום, אני ממש לא מרוצה ממכם!מה זה היה צריך להיות אתמול בלילה?!לא הזהרתי אתכם לא להיכנס למועדונים ולהשתכר, אה?כמה פעמים הזהרתי!כלום, לא עובד!"-נשמעה צעקה מעוצבנת במיוחד

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בהחלט חלום מזעזע..

מכאן העיניינים מתחילים להסתבך רצינית

תגייבוו פלייזז ראיתי שנכנסתם הרבה, יש 6 מנויים אבל אתם פשוט לא מגיבים!