החיים זה לא פיקניק

 דאלי הודיע לי שהוא כולל אותי במשחק וכמובן שלא יכולתי לעמוד בפיתוי לכתוב פוסט ולהעתיק מדאלי את העיצוב.

אלה החוקים:

1. לשים לינק לבלוג של מי שתייג אותי ולפרט את חוקי המשחק.

2. לשתף את הקוראים ב- 7 עובדות על עצמי.

3. לתייג 7 בלוגרים אחרים עם לינק לבלוגים שלהם.

4. להודיע לבלוגרים האלה על התיוג, בהשארת תגובה בבלוג שלהם.

הבלוגרים שבחרתי למשימה הם: אוברמנטש,  דג מוזר, חסר מעש,  סילי, סנון, עדי בעולם ורב ערוצית.
(הקריטריונים לבחירה היו: בלוגרים לא דתיים {כי אולי לא ירצו שאפנה אליהם בשבת}, שמכירים את הבלוג שלי,
אבל אני לא יודעת הרבה עליהם, שהבלוג שלהם לא פרטי, שלא כתבו שהם בהפסקה מכתיבה ושדאלי לא פנה אליהם לפניי ).

 ***

נולדתי ב-9.11. מיד לאחר קריסת מגדלי התאומים, ב-11.9, התחלתי לקרוא ליום ההולדת ניין אילבן הפרטי שלי, שכן בניגוד לאנשים שחוגגים
את יום ההולדת, אני מתחבאת בפינה ומתבאסת שהזדקנתי בעוד שנה. חוץ מזה, אחותי מלגלגת עליי, אבל אני חושבת שנולדתי בתאריך קוסמי
בעל משמעות. תראו כמה דברים דרמטיים קרו ביום הזה:

נפוליאון בונפרטה תפס את השלטון (1799), ג'ק המרטש רצח את הקורבן האחרון שלו (1888), הרייך השני נפל והוקמה רפובליקת ויימאר (1918), נכשל הפוטש במרתף הבירה (1923), ליל הבדולח (1938), נפילת חומת ברלין (1989). קמבודיה זכתה בעצמאות (1953), בריאן אפשטיין נפגש לראשונה עם ארבעה בחורים אלמונים שקראו לעצמם הביטלס (1961), ג'ון לנון הכיר בתערוכה את יוקו אונו (1966).  
האם יש לי סיבה לא לחשוב שגם לבואי לעולם יש חשיבות עולמית?

כבר בגיל 9 ידעתי להכין בלינצ'ס. הייתי מכינה את התערובת ומטגנת אותם אחד-אחד בסבלנות, וחוץ מהראשון הניסיוני הם לא היו נקרעים לי.

אף פעם לא התעלפתי, לא נשברו לי עצמות ולא שמו לי גבס. כילדה התבאסתי מזה כי נראה לי מאוד רומנטי להיות עם החבישה הלבנה
והשרוך הזה על הצוואר שהיד נתונה בתוכו ושכל הילדים באים ומציירים, היום אני יודעת שזה מגרד נורא ושלא הפסדתי כלום.
פלטה לשיניים דווקא כן הייתה לי, אגב, והיו בנות שקינאו בי על כך כי זה נראה להן מאוד מהנה מסיבה כלשהי.

בכיתה ז' זכיתי בתואר בעלת העיניים היפות ביותר.  שנים הייתי מתוסכלת מכך שלשני אחיי יש עיניים כחולות ורק אני נדפקתי עם ירוקות.
אבל יום אחד קראתי על התפלגות צבעי העיניים בעולם ומתברר שעיניים ירוקות יש רק לשני אחוזים מאוכלוסיית העולם. מאותו יום חשתי מיוחדת.

ערב אחד החלטתי להתמסטל קלות. הבעיה היא שאני לא מעשנת ולא יודעת לקחת לריאות. הפתרון היה שכתשו לי את החומר החום,
ערבבו באקטימל ושתיתי את זה מהר כדי לא להרגיש את הגושים. כעבור שעה בהיתי בפליאה נפעמת בצבעים עזים שריצדו בטלוויזיה.

פלפל שחור גורם לי להתעטש. תמיד. גם אם אתרחק ממושא התיבול ואעצור את הנשימה, בסופו של דבר אצטרך לנשום
וחלקיקי הפלפל השחור ימצאו את דרכם לריריות שלי, מה שיסתיים בקונצרט של עיטושים מרובים.

חייבת אני להתקלח כל יום, וסמוך למועד ההליכה לישון. לעולם לא אבין אנשים שמסוגלים ללכת לישון עם הזיעה מכל היום,
גם אם לא עשו שום פעילות גופנית כל היום ולא הזיעו בכלל כי מינוס 8 מעלות בחוץ.