חלק ראשון-
יום טוב,(נעזוב את המתכונת בספרות,הציון של המתכונת הראשונה ושל המתכונת במתמטיקה,את העובדה שאני צריכה להתחיל לחרוש את חיי לכלכלה ושיש לי טון וחצי על הראש ומה שבא לי באמת לעשות זה לישון)
טוב אז,
היום,
היום ישבנו על המדרכה,והוא בא לידי,וחיבק אותי נורא נעים,ואז קצת זזתי,כי זה הרגיש לי דה ג'וו של יום שישי,והרגשתי כאילו אני קצת בוגדת (אנחנו אפילו לא חברים...מספיק עם המחשבות האלה),אז רק נשארנו ממש קרובים ומחייכים,והעינים הירוקות שלו חדרו אלי וזה היה נעים,אחר כך הלכתי עם הבלונדיני למחששה והתחלתי לשפוך את הכל,עד שהיא הגיעה והייתה שיחה אדירה על הצבא...צבא צבא צבא.....
קלטתי את המבט שה"יאניק עשה לי כשהייתי ממש קרובה אליו,ואת המבט של הי"אניק כשהמרוחק התקשר ושאלתי מה קורה מאמי?..איפה אתה?.,
וזה לא ממש שינה,העינים הירוקות הרגיעו ממש...איזה חיוך איזה חיוך.
כמעט ולא ראיתי את המוכשר שלי היום,רק טיפה וזה גם עשה לי נעים מאד,
הוא עושה לי נעים,
שכחתי מתי הרגשתי זאת חזק...
...
...
...
נזכרתי,
יום שישי,ארבע וחצי בבוקר,אני יושבת עליו באוטו,והוא מחזיק אותי חזק,וחושך,ויותר מנעים לי,בטוח בטוח בטוח.אני כלכך אוהבת שבטוח לי.הוא כלכך בטוח לי,תמיד איתי . . . אני לא חושבת שבחיים חוויתי הרגשה כה נעימה.(מוכשרשלי(hugs))
.
.
.
______________
חלק שני-
אני לא מבינה,למה אני תמיד מתרחקת,
הוא היה אצלי שישי בבוקר,
היו נשיקות וחיבוקים שתיקות ודיבורים והיה טוב ונעים,
ועכשיו מספיק לי,התירוצים הפעם:מרחק,הוא לא מנוסה,האופציות האחרות שוות ואלף ואחד תירוצים אחרים,אני לא רוצה שיחות טלפון של קוצ'י מוצ'י ואני לא רוצה מחויבות אליו,ואני לא רוצה את האסאמאסים האלה של 'למה את לא עונה?' ו 'למה לא חזרת אלי?' ואני יודעת שהוא בסדר,הוא יותר מבסדר,אני היחידה שלא בסדר בעסק,אני לא יכולה להחליט לי מתי נמאס לי,לתת לו להרגיש משהו עלי ואז לעזוב,להרגיש שכבשתי וללכת,ועדיין אני מרגישה את זה כלכך.ובגלל זה גם אמרתי לקודם שאם יש לי עצה אחת לתת לו,זה אפעם לא לצאת איתי.זה רוטינה קבועה,אני רואה,מתלהבת,מנסה להשיג,תגובה חיובית,מאושרת,משיגה,נעים לי,נמאס,מאכזבת,מתאכזבת מעצמי,עצב וחוזר חלילה.
זה קרה כבר כלכך הרבה פעמים,אני לא מבינה את עצמי,וכואב לי נורא.
בעיקר בגללם,ובגלל הרצון שלי לעבור כל הזמן הלאה,ואז אני מתחרטת וזה מאוחר מידי וזה לא פר,וזה לא יחזור להיות מה שזה היה.
אני לא יודעת מה לעשות.
I will never be nobody's wife